צילום: לי טובי "שימי את הכול על השולחן / אני באה אלייך / לרעות שדות אחרים / אמרת שהשתנית / אני מאמינה לכל הבלי ההבלים האלו./ שימי את הכול על השולחן / רצוי בלי התחתונים שאת לובשת מתחת לשמלה / העדיפי אותי או העדיפי אחרת / אבל שימי את הכול על השולחן..." ("שימי הכול על השולחן". מילים ולחן: סיון עמרן).

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
הספר שנולד על קיר השירותים הווירטואלי - עכשיו בחנויות
אכלו לי שתו לי: לוח המודעות הקיבוצי עכשיו בתערוכה
מעצבות האופנה מציגות קולקציה עם טוויסט קיבוצי

המילים והלחן, אלה ואחרים, נכתבו בדירה קטנה בקיבוץ קטן בעוטף עזה, בארז, ושם גם הוקלטו בקולה המלוּוה בגיטרה בס בסטודיו הצנוע שארגנה לעצמה - סינגל שני לאלבום בכורה שבדרך.



מכל בחינה סיון (26) היא אחרת: כלום לא בוער לה, היא מתנהלת לאט ובזהירות ("אני יוצרת מגיל 15. בגיל 23 כבר היה לי מספיק חומר לאלבום, אבל עדיין לא הרגשתי מוכנה. על האלבום הנוכחי אני עובדת שלוש שנים"), היא ממעטת להופיע ("כפעמיים בחודש"), התמלילים שלה חושפניים, אבל גם אפלוליים וחידתיים, והסגנון... ובכן, אין הוא נופל לשום תבנית מוגדרת; נע ברכות וברהיטות בין בלוז, אלקטרו וג'ז, בין רך למחוספס, בין צרוד לצלול ובין נשי לגברי.

היא נולדה וגדלה באשקלון - אבל מעולם לא גילתה עניין במזרחיותה ולא ייחסה לה משמעות. "עד השנים האחרונות, בעקבות השיח הציבורי, כשפתאום הבנתי שהעובדה שהגטו בבנגזי - שם היה גם סבא שלי - לא הוזכר כלל בתכנית הלימודים, היא לא לגמרי מקרית".

מגיל ילדות, "אפילו מינקות" היא אומרת, הגיבה למוזיקה: הזיכרונות הראשונים קשורים בה, והבית היה תמיד מלא בה. מצד אבא היו אלו המוזיקה היוונית שאהב במיוחד, הבלוז וגם אלביס. מצד אמא היו שירים עבריים ושנסונים צרפתיים.
לעובדה שגם היא יודעת לשיר נחשפה כשהייתה בת תשע. היא למדה בבית הספר לאמנויות באשקלון, והופיעה בטקס.

ההורים תמיד פרגנו, וכשכולם התחילו ללמוד לנגן, גם היא רצתה, והתחילה בגיטרה קלסית. ממנה עברה לאחות התובענית יותר - גיטרה בס, בת לווייתה כיום. השפעות מוזיקליות? רגע, היא צריכה לחשוב. כן. מהישראלים - אסף אמדורסקי, סיון שביט, אמיר צורף. מהלועזים – פי-ג'י הרווי, טורי איימוס, פיונה אפל, ביורק. ויש עוד. "אני משתדלת להקשיב עם ראש פתוח לכל הז'אנרים, סופגת השראה מרבים".

היא מפוכחת, לא צריך לספר לה שאין פרנסה משירה, ודאי לא לזמרת מתחילה בעלת קול וסגנון ייחודיים.
לכן חשוב לה לאחוז בעבודתה הקבועה בהיי-טק, כבודקת תוכנה, בראשון לציון. "העבודה הזאת נותנת לי יציבות כלכלית ומאפשרת לי חופש מוחלט כיוצרת, שחשוב לי כל כך".

ואיך התגלגלת לקיבוץ קטן בעוטף עזה דווקא?
"הרבה דברים הביאו אותי לכאן, בעיקר התאהבות בלתי מוסברת בסביבה ובאווירה. נכון, יש כאן יותר סכנה - מנהרות, פחות זמן להגיע למרחב מוגן - אבל יש כאן גם שקט מדהים, והמשפחה והחברים שלי - כולם מהסביבה. מתאים לי".
ההופעה הבאה בקפה חלוצה (פוריה 12, יפו) ב-27.7 בשעה 20:30.