צילום: יואב גת ניסן ה"בוקר טוב" שלו, בבוקר (לא מוקדם מדי) ביום שישי שעבר, נשמע נמוך כנהמת גריזלי. אין זה הקול הרגיל שלו, מרגיע השחקן דידי גת (מעגן מיכאל), "בדרך כלל אני בס בריטון". אלא שאמש הוא חזר מהצגה שנייה של "בילי אליוט", המחזמר שבו הוא משחק את ג'ורג', המורה לאגרוף, והקול טרם הספיק להצטלל. זה יקרה בהמשך היום.

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
פסל מחאה: "מגן דוד נשבר ומדמם"
רכוש נטוש: תערוכה עם נרטיב של תלישות ופליטות
איך קרה ששרדת: מיתוסים על מיניות השורדת בשואה

הסיפור של בילי נוגע בך?
דידי גת: "אני מכיר מקרוב את המצוקה שלו. יואב, בני הבכור, נולד לתוך תאטרון חיפה, כששיחקתי שם כמה שנים. הוא ממש גדל מאחורי הקלעים, ובגיל שש החליט שהוא רוצה ללמוד משחק. הבאנו אותו לְבוסתן, בית הספר לאמנויות בנתניה. בחנו אותו, אמרו שהוא מוכשר, אבל קטן מדיי. 'בינתיים שיתחיל ללמוד בלט'.



"כמעט שנה, פעמיים בשבוע, בן יחיד בין עשר בנות, הוא למד בלט כי רצה להגיע לתאטרון. בקיבוץ הוא השתתף בחוגים ובהצגות, עד שגילה את צילום הווידאו דווקא והתאהב בו. מאז שקיבל תוכנה מיוחדת לעריכת סרטים, זה מה שהוא עושה בכיף, ועושה טוב. חיידק הבמה עדיין מקנן בו, וכשיש לו הזדמנות הוא שמח להופיע בסרטים".

דידי (66) נדבק בחיידק בנסיבות דומות. הוא תל-אביבי אסלי, נצר לשושלת שחקנים: סבו נדד עם להקת שחקנים ברחבי רוסיה; אביו, יוסף גת, היה שחקן בתאטרון האׂהל, ולימים הזמינוֹ יוסף מילוא להקים אתו את התאטרון הקאמרי. רק משום שלא היתה אז בתלמה ילין מגמת תאטרון, למד שם דידי מוזיקה, אבל המשיך לחלום תאטרון.

"כשהכרתי את אשתי, שלמדה בסמינר לוינסקי, היא מצאה שם על לוח המודעות מודעה: 'דרושה מורה בקיבוץ'. אמרנו: יאללה, מה כבר יכול לקרות? נלך, נעשה תקופה בקיבוץ, והגענו לרגבים. אחרי שנתיים חשבנו לחזור לתל אביב, אלא שאז, ב-78', הציע לנו מוניה אברהמי ז"ל ממעגן מיכאל, שהיה מנהל תאטרון חיפה וגם מנהל בית הספר בקיבוץ, לבוא ללמד שם.

"קשה היה לסרב לתנאים שהציעו, ובאנו. אחרי שמוניה ראה קטע שעשיתי לנשף פורים בקיבוץ, הוא הודיע לי: 'את חג המחזור הבא אתה מביים'. הלכתי על זה. היתה הצלחה גדולה, ואחר כך עשיתי איזה עשרה חגי מחזור בקיבוץ. ואז אברהמי ביקש שנישאר בקיבוץ. קצת התלבטנו, ונשארנו".

בדיעבד, אומר דידי, עשו נכון. הקיבוץ הלך לקראתו ושלח אותו ללמוד תאטרון בבית צבי. ב-91', כשסיים בהצלחה, הקים ענף חדש בקיבוץ: תיאטרון "האסם". דידי שימש בו מפיק ושחקן, והצגת הילדים שכתב, "המסע הקסום של דן ודנה", רצה לא פחות מ-1,500 פעמים, במשך עשר שנים, וגם גזבר הקיבוץ לא התלונן. ב-2002 עבר לתאטרון חיפה, משם המשיך לקאמרי, והלאה – לאין-ספור הפקות תאטרון, סדרות טלוויזיה, פרסומות ודיבובים.

הפיזיונומיה שלך מגבילה אותך בקבלת תפקידים?
"לפעמים מגבילה, לפעמים דווקא עוזרת. קרה שאמרו לי: אנחנו צריכים מישהו שמן. אמרתי: אני שמן. אמרו: לא, שמן ממש! אתה בקושי 100 קילו. וקרה, כמובן גם ההפך, שאמרו: מצטערים, אתה מלא מדיי".

ואיך התקבלת לבילי אליוט?
"מתישהו בינואר צלצלה אליי הסוכנת שלי זהר יעקובסון ושאלה אם אני יודע לעשות שפגט. הניסיון לימד אותי לעולם לא להגיד לא, אז עניתי לה: בבית צבי עשיתי, אבל היום אני לא בטוח. היא אמרה שרוצים אותי לתפקיד הפסנתרן בבילי אליוט, והתפקיד כולל שפגט. בכל מקרה הלכתי לאודישן משולש: במשחק, בשירה ובריקוד. חשבתי: זהו, כאן אני נופל. אבל מתברר שרצו לראות יותר איך התנועה והקצב שלי, ועברתי. קיבלתי את תפקיד המורה לאגרוף".

מה שנראה מתאים לך יותר.
"זה גם מה שהם חשבו. אגב גם השחקן שנבחר לתפקיד המורה לפסנתר לא מצליח בשפגט. ויתרו על זה".

בצד הופעתו בהצגה בילי אליוט, המסתמנת כלהיט, הוא כבר עסוק בחזרות על "אחרון המאהבים הלוהטים", מחזה אוורירי של ניל סיימון. "זה על גבר אחד, מרובע בסדר כזה שיום אחד הוא מחליט שגם הוא רוצה להתפרע ולעשות את זה עם מישהי, לא אשתו. הוא מביא לבית אמו בחורה, דיבורים ודיבורים, ולא יוצא כלום.
מביא שנייה, פנקיסטית, ושוב לא קורה כלום. ואז הוא מזמין את השלישית, שהיא אשתו".

מזדהה עם התפקיד?
"הבחור הוא ההפך ממני, אבל זה מה שמאתגר במשחק בתאטרון".

בימים אלה נמצא דידי גת גם בחזרות להפקה חדשה בתיאטרון "תמונע": "פחדים פרטיים במקומות ציבוריים" של המחזאי הבריטי אלן אייקבורן. בנוסף תוכלו לראות אותו ככוכב אורח בסדרה החדשה של אדיר מילר, "צומת מילר".