צילום: ישראל פישטיין זה כמה חודשים, מאז שהושלם, נח פסל האבן-מתכת הזה, "כאוס" שמו, לצד עשרות אחרים בסדנת הפיסול של ישראל פישטיין בצל עצי הזית שבלב קיבוץ חצרים. "פתאום קפץ לי הפיוז", אומר יוצרו, ושלא כמנהגו, הוא מבקש לחשוף אותו, "כי הגיעו מים עד נפש. בדרך כלל לפסלים שלי", הוא אומר, "אין נגיעה בפוליטיקה, אבל לא יכולתי יותר. הפסל מבטא את התסכול שלי מהתנהלות הממשלה בכלל וממעשיו של העומד בראשה בפרט. כל יום הם מפילים עלינו צרה חדשה, הורסים כל חלקה טובה".

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
רכוש נטוש: תערוכה עם נרטיב של תלישות ופליטות
איך קרה ששרדת: מיתוסים על מיניות השורדת בשואה
סידור עבודה: הצלמת מתעדת את עובדי הקיבוץ

53 שנים ("עוד לא בן 75") הוא חבר חצרים. לחצרים הגיע בעקבות האהבה מגניגר, לשם הביאו אותו הוריו בילדותו, כשעלו מארגנטינה. "לא", הוא נשבע, "שום דבר בחצרים של 64' לא רמז כמה טוב יהיה בעתיד". כישוריו הטכניים הובילו אותו לעבודה במסגרייה ובעבודות תחזוקה, ואחר כך לנטפים, שם עבד כעשרים שנה עד היציאה לפנסיה.



עד אז, הוא אומר, לא היו לו ניסיון, יומרות ושאיפות אמנותיות, אבל בבית יש לו אישה אמנית, מרגה פישטיין, מפסלת בקרמיקה, ואחרי שעבדו יחד בשנת 2000 על "דרך הפסלים", נדבק בחיידק. "המפגש וההיכרות עם הפַּסָּלים הגדולים שהשתתפו בפרויקט - בהם תומרקין, דליה מאירי ואחרים - עשה לי משהו. זה היה מרגש ממש. וכשהייתי צריך להחליט מה אני עושה בשנות הפנסיה, החלטתי: יאללה, הולכים על פיסול".

כעשרה חודשים למד פיסול באבן אצל זאב קרישר בחצור ("הפֶּסל נמצא באבן, ותפקיד הפַּסל לחשוף ולהוציא אותו מתוכה"), וכיוון שהוא מיומן בעבודות מתכת, החליט לשלב בין השניים. "בפסל הזה", הוא חוזר אל ראש השמחה ומסביר, "אתה רואה את הסדק העמוק? מצד אחד, הוא מבטא את הקרע בעם. ומצד שני - אתה רואה כאילו התפוררות? זה מה שקורה כיום.

"את העם מסמל המגן דוד ממתכת, שנשבר ומדמם, כולו מגדרים, מגזרים, מחנות. והתוצאה: הרס כל חלקה טובה, התפוררות, ניתוק מהעולם. זה מה שגורמים הבטלנים, הצבועים והמושחתים האלה בירושלים. ולמרות הכול,
הגלגל ממשיך להסתובב".

ומה אומרת המבקרת מבית?
ישאל פישטיין: "יש לי שני מבקרים: אחד וירטואלי, המורה שלי קרישר, שכל פסל שאני מסיים אני מדמיין מה הוא היה אומר, והשנייה זאת אשתי, שיש לה סדנה משלה לא רחוק ממני, כך שאני מקבל ביקורת שוטפת על כל עבודה. כבר קרה שבגללה התחלתי את כל העבודה מחדש. הפעם היא אמרה: טוב מאוד".