צילום: דודי אבן כולם היו בנינו, וכולם כיום ירושלמים (שגם זה לגיטימי): חגי נחתומי (51) מחצור, מייסדה של 'כריכה רכה' (תיכף נתפנה אליה), אב לשלושה וגנן בבית זית; אופיר מינץ-מנור (43), אף הוא מחצור, אב לשניים, בעל תואר דוקטור וחוקר שירה עברית קדומה באוניברסיטה הפתוחה; אביב גלבוע (28) מיסעור, שחזר מחו"ל ומחפש את השלב הבא; אורטל צורן (27) מסאסא, בשנת חופש שאינה נגמרת, מוזיקאי טוטלי, מנגן ומלמד מוזיקה.

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
כינרת: נאבקים בשיימינג דרך הצגה חינוכית
זיכרון בסלון: להתחבר לזיכרון בבית
להקת יד אליהו: טקסט קיבוצי בעיבוד פאנק-ג'אז

כל הארבעה הם כריכה רכה - הרכב רוק עם שורשים ועם משפחות בקיבוץ. ההרכב התהווה ב-2009, סביב חגי, הסולן. אחרי שבע שנים בשטח ואלבום אחד, בקרוב יֵצא לשוק אלבום שני - 'על שפת הלילה' - כולו טקסטים מספר הביכורים של המשורר אלי אליהו 'אני ולא מלאך' ובלחנים של חגי ("מישהי שלחה לי את הספר, צללתי לתוכו, והלחנים פשוט פרצו מעצמם").



ההפקה המוזיקלית היא של אהרוני בנארי. 'בזוהר הרקיע', הסינגל הראשון ששוחרר מתוך האלבום שבדרך (חפשו ביוטיוב) יפה עד כאב, מעורר געגוע ורומז על הכיוון ועל האופי הייחודיים של האלבום הצפוי: מעין פולק-רוק מאופק, רגיש ("מהורהר", בלשונו של חגי), המשיב לתחייה את רוח הסבנטיז ונותן כבוד מיוחד - כמו פעם, לא כמו היום - לטקסטים (וגם ליבבות הגיטרה).

"נכון, זה לא מקפיץ ולא פופולרי", מסכים חגי, "אבל זה מה שאנחנו אוהבים. אנחנו משתדלים להיות אותנטיים ונאמנים לעצמנו - לא להתפשר, לא להתחנף".

זה יפה להפליא. זה גם מוֹכר?
חגי נחתומי: "רק עכשיו אנחנו מתפנים ליחסי ציבור ולשיווק, שהם לא בדיוק התחום שלנו. אני מאמין שאם נתעקש על שלנו, ונתמיד ונופיע, יימצא לנו קהל. האינדיקציה הכי טובה היא ההופעות שנתנו עד עכשיו. ההתרשמות היא שיש עניין במוזיקה שלנו. הפידבק היה מצוין, וגם ההתייחסות במדיה מפרגנת ואוהדת".

הרקע הקיבוצי נוכח? עוזר?
"יש כמובן שפה משותפת, קודים שמוּכרים לכולנו, וזה ודאי מקל על העבודה. מה שהכי חשוב, מבלי להישמע נמלץ וטרחן, זה שאנחנו רוצים ויודעים לעבוד יחד, להתחלק בהשתדלות ובהשקעה, ברגש ובזמן, ואין בינינו,
טפו-טפו-טפו, מאבקי אגו. הכול נעשה בפתיחות ובסבלנות. יש כמובן מחלוקות ואינטראקציות כמו בקיבוץ".

אז מכנסים אסֵפה.
"לא. יושבים, מדברים ומלבנים. גם בדמוקרטיה מי שמחליט הוא זה שעושה. הכול מתקבל בהסכמה ובהבנה. בברנז'ה קצת צוחקים עלינו: 'כשמתעורר ויכוח על אקורד - הם עושים הצבעה'".