צילום: ורד בן שלום דרך מקורית, אפקטיבית וחינוכית למאבק בבריונות הרשת ברשתות החברתיות - ההשמצות, הטחת העלבונות והשיימינג בקרב ילדים - יזמה מערכת החינוך החברתי בקיבוץ כינרת, בשיתוף מלא ופעיל עם הילדים עצמם.

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
זיכרון בסלון: להתחבר לזיכרון בבית
להקת יד אליהו: טקסט קיבוצי בעיבוד פאנק-ג'אז
ספר חדש מתעד את הקשר בין היהדות לבין הקיבוץ

"כששברנו את הראש איך להילחם בתופעות האלה, שרבים מהילדים סובלים מהן, אבל גם גורמים להן", מספרת בילי גנור, יו"ר חינוך בכינרת (ומנהלת הפקולטה להנדסה במכללה האקדמית כינרת), "עלו אפשרויות שונות, כמו הקרנת סרטים או הבאת מרצה. זה נראה לנו קל, נוח, אבל לא מספק. ואז עלה הרעיון להעלות הצגה, 'סכנות ברשת', שכולה מורכבת מאפיזודות שהתרחשו ברשת.



"כלומר, להציב לפני הילדים מראָה שתשקף להם את התופעה ואת התוצאות שלה. אספנו את הילדים, תלמידי ד' עד ו', העלינו בפניהם את הרעיון, ואמרנו להם: אתם בוחרים את הקטעים, את מה שחוויתם בעצמכם ברשתות, את הסגנון, ואתם מחליטים אם לציין שמות או לא, אם לצטט ביטויים וקללות כמו שהם וכולי. הם נרתמו לזה בהתלהבות. הכול נעשה בתהליך חינוכי מבוקר, ובהדרכת הבמאית עדי שטיין-הירשפלד נכתבו ובוימו הקטעים, בהם גם כמה שהם קשים מאוד".

כדוגמה מביאה בילי מקרה - אמתי, כמו כל השאר - שבו אחד הילדים "סחב" סמרטפון של ילד אחר, נכנס לקבוצת ווטסאפ והקליט את עצמו, בעיוות קול, מאיים על אחת הילדות. הילדה המבוהלת השמיעה את האיום המוקלט לאמהּ, והחשד נפל כמובן על הילד שממנו נגנב המכשיר.

אמו של הילדה צלצלה נסערת לאמו של בעל הטלפון, ורק לאחר בדיקה התברר כיצד התאפשר המקרה. "בהצגה מועלות בעיות אמתיות בלבד, כולל מונולוג של ילד שהוריו מסרבים לקנות לו סמרטפון. הילד מעיד על עצמו שהוא מבין את סירובם, אבל הוא מבקש שיבינו אותו.

"הוא מרגיש מנותק מהעולם, לא מעודכן במה שקורה. "הוריו", אומרת בילי, "היו כמובן בקהל כשהעלינו את ההצגה לראשונה בפני ציבור ההורים. אחרי ההצגה קיימנו שיח משותף ופתוח, וכולם יצאו בתחושה טובה, שנעשה כאן צעד נכון ואפקטיבי למיגור בריונות הרשת".

הצגה נוספת של 'סכנות ברשת': מחר (14.4) בשעה 17:00 בקיבוץ כינרת.

על השאלה אם כבר ניתן להתרשם מהשפעתם של ההצגה ושל התהליך שקדם לה על התנהלות הילדים,
משיבה בילי: "נראה לי שהיום הילדים כבר יותר זהירים במה שהם אומרים, ובוודאי במה שהם כותבים ברשתות. כאֵם וכבעלת תפקיד בחינוך, אני לא משלה את עצמי שהתופעה כולה מאחורינו. אחרי הכול, כמה אנחנו יכולים להשפיע כשהילדים שומעים וקוראים באופן חופשי איזה דברים נוראים, תיוגים וביטויים גזעניים, יוצאים מהפה או מהמקלדת של נבחרי ציבור?"