צילום: ארכיון המדרשה באורנים "משיח לוחמים אל ארון הספרים היהודי" - הספר הטרי, שיושק במפגש ושיחה ביום שישי (1.4) במדרשת אורנים, כמו המחקר של גד אופז (לשעבר מאיילת השחר) שעליו הוא מתבסס, מגלגל את סיפורו ואת הגותו של "חוג שדמות".

עוד סיפורים על יהדות וקיבוצים:
הקיבוץ הדתי: הקשר בין שלום ויהדות
הקיבוצניק מטירת צבי: "אני אנרכיסט יהודי"
מחלוקת סביב מזוזה בבית הילדים בקיבוץ

החוג התגבש סביב כתב העת "שדמות" (גלגולן של חוברות ההדרכה "שדמות למדריך", שיצאו בתנועת "איחוד הקבוצות והקיבוצים") בראשית שנות השישים, עם חזרת הצעירים בני הדור השני לקיבוציהם מהשירות הצבאי, מפעולות התגמול וממלחמת סיני. לימים יזוהה חוג שדמות עם יוצרי הקובץ "שיח לוחמים", שנערך ופורסם בעקבות מלחמת ששת הימים.



הספר מציג את מקורות ההשפעה הרוחנית של "החוג", ובהם הוגים בני העלייה השנייה והשלישית, לצד הוגים "מערביים" ואקזיסטנציאליסטיים. חבורת שדמות, בהובלתו של אברהם שפירא (פצ'י) מיזרעאל, פנתה אל "ארון הספרים היהודי" מתוך כוונה לאחות את הקרע שבין מקורות היהדות לקיבוץ. הם ראו בקיבוץ המשך ליצירה יהודית אותנטית, ובאיחוי הקרע - דרך לריפוי השבר האידאולוגי, התרבותי והמוסרי שהתחולל בתנועה הקיבוצית.

מן החוג הזה, שבשנות פעולתו נשטף לפעמים בביקורת על זניחת ערכי ההומניזם והליברליזם לטובת החזרה בתשובה והעמדת האל - במקום האדם - במרכז ההוויה, יצאו, צמחו, ועדיין פורחים אלף פרחים: המרכז ללימודי יהדות באורנים, מדרשות ובתי מדרש חילוניים, חבורות תפילה וכן מוטציות רבות ומגוונות, בעיר ובכפר, של לימוד ועיסוק במקורות היהדות בלבוש אחר - מחדש, מרענן, מנותק מכבלי השמרנות האורתודוקסית.

הספר הוא מעין פרויקט משפחתי: לחיבורו של גד הוסיפה בתו - הרבָה זוהר אופז-ליפסקי (איילת השחר) - "אחרית דבר" מרתקת, ובה תיאור מפועלם של בני הדור השלישי בקיבוץ, ממשיכי דרכו של חוג שדמות, בייסוד בתי מדרש, מרכזי תורה וחבורות תפילה פלורליסטיות. ואביבה, אשתו של גד, היא זו שקיבלה עליה את עבודת העריכה.

"לפני שגד חלה, הוא נהג לומר שפעם, כשיֵצא לפנסיה, יהפוך את הדוקטורט לספר", היא מספרת. "כשהתברר שלא יוכל להתפנות לזה, לקחתי את הפרויקט על עצמי, למרות מחאותיו. הוא טען שהנושא מיושן, שאנשים כיום לא ימצאו בו עניין, אבל הוא לא הפריע לי להתמסר ולעבוד על זה, במשך שנתיים".

בדברי הפתיחה לספר כותב מוקי צור, מאנשי "החוג" והרואה את עצמו תלמיד ושותף לגד בתחנות רבות: "הספר הוא עדות להלך הרוח ששרר בנו באותם ימים, ולאופן שבו חזינו את הבאות. אינני יכול לכתוב בקור רוח של מי שיודע מה שהתברר מאז".

עדות על הבאות, "שנסתרו מאתנו אז", הוא מציע לקרוא באחרית הדבר שכתבה זוהר כמשקיפה מבפנים. "עדותה היא בבחינת גלגולו של ניגון, והופכת את הספר למפגש בין דורות. מנקודת הזמן שבה נכתבים הדברים, יש בהעלאת זכר הימים הרחוקים גם ניסיון לשרטט לה אופקים עתידיים".

את "דרך שדמות", מסכם מוקי צור, אפשר אולי לדמות למהלך של חבורת רובינזונים קרוזואים, שזה שלושה דורות עוסקת בשאלה אם יש סיכוי לחלץ את הספינה שנטרפה ולהביאה לחוף מבטחים, או שמא אין תקווה לתיקון הספינה, ואפשר רק להשתמש בכלים שנמצאו בסיפונה כדי ליצור ספינה חדשה.

"יש המציעים להפוך את שרידי הספינה למוקד התכנסות, לפולחן של געגוע, שיניע מציאת מפתחות חדשים לעתיד. אחרים מציעים להסתיר את סיפור הספינה שנטרפה, שהרי הסיפור גוזל את זמנם של הרובינזונים. החוקרים מבקשים לדעת אם באמת נטרפה הספינה, או שאין זה אלא תרוץ בזוי לאלה מביניהם המבקשים, בעצלותם, להניף דגל ולצאת אל הים הפתוח".

הסיכום של זוהר חיובי ונושא בשׂורה: "באופן מעט פרדוקסלי", היא כותבת, "את ההכרעה שעשו אנשי חוג שדמות, בין 'המימוש העצמי' ל'הגשמה העצמית', לטובת ההגשמה, הפכנו אנו, בני הדור השלישי, והטינו לכיוון המימוש העצמי. בני הדור הרביעי, אנשי קהילות הצעירים והקיבוצים העירוניים, מחזירים ומטים את הכף לטובתה של ההגשמה, והם עושים זאת בדרכם המיוחדת, שוודאי עוד ייכתב עליה.

"אפשר לומר שהמפעל, שהחלו בו החלוצים והמשיכו בני הדור השני, הגיע לפעימה השלישית והרביעית שלו,
והוא חי ובועט, מצמיח רעיונות ומעשים, מסרב להיכנע לכוחות המשבר, ומשמר בתוכו תקווה גדולה".

ומה חושב ומרגיש גד אופז?
אביבה אופז: "אחרי שהיה פסימי לגבי העניין שהספר יכול לעורר, הוא התרגש כשראה את העתקי השמש ושינה דעתו. הספר הוא גם מתנה ליום הולדתו השמונים".