פשפשו בזיכרונכם, גרדו בפדחתכם: קרוב לוודאי שגם אתם מכירים את הדמות הזאת בתצלום - דמות חקלאי צנום, לבוש בגדי עבודה, פוסע זקוף בשדה, ומתוך שק התלוי על כתפו הוא חופן בידו זרעים וזורה אותם לכל רוח. אל הדמות האייקונית הזאת, סמלן התמים של תקופה ושל רוח, נחשפתם אולי בכרזות הסברה ישנות של קק"ל או של ארגונים חקלאיים וציוניים למיניהם, ואולי במקרה בחדר האוכל של מעברות. שם בכניסה תלויה התמונה שצולמה בשדות מעברות, מתישהו בשנות השלושים של המאה ה-20, ואין יודע בידי מי.

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
הקיבוצניק מפסל את ההיסטוריה עם מבט אל העתיד
בת 16 מג'סר א-זרקא תציג תערוכה במעגן מיכאל
עמוס שיפריס בספר מכתבים של מייסדי נען

הוא משם האיש - צבי שופן - מ"הקבוצה ההונגרית". צנוע, חרוץ ושקט, חי ועבד במעברות, וגם היום עדיין יש הזוכרים אותו כפי שהיה בערוב ימיו. כך גם אורי בן-שאול. לאחרונה, בטקס קצר, קמה דמותו של צבי לתחייה, מלוא קומתה, בפסל ברונזה שהוצב על המדשאה הקטנה שבחזית בניין המזכירות, בכניסה לקיבוץ.



אורי, עורך עלון הקיבוץ, איש עם לב רגיש לנוסטלגיה ולהיסטוריה, הוא גם חבר פעלתן בצוות התיעוד של מעברות. לפני ארבע שנים, עם שותפו לצוות בועז נובלמן, בעל סטודיו לצילום, ובחסות הארכיון, יזם פרויקט תיעוד רחב היקף של ראשוני הקיבוץ. "עד אז לא טרח איש לתעד, לראיין ולצלם אותם, אף על פי שכל הציוד והאביזרים ישנם והם זמינים. ראיתי איך האנשים מזדקנים, את חלקם לצערי כבר החמצנו, ואין מי שיספר את סיפור חייהם, שלפעמים אפילו בניהם לא ממש מכירים.

"ראיינו ותיעדנו עד כה כחמישים חברים בני 80-90. זה פרויקט רציני ויסודי. לקראת כל ריאיון אני לומד את האיש, עורך תחקיר, בארכיון ובמקורות אחרים, ומגיע אליו מוכן ובקיא. לא פעם אני מנווט אותו או מרענן את זכרונו, כמו ב'חיים שכאלה', ומתנהלת שיחה. זו סיטואציה מרגשת: אנשים שחיים אִתי שנים בקיבוץ נפתחים ונחשפים בפניי, ובמקרים רבים גם מזילים דמעות. נדמה כאילו רק חיכו להזדמנות לפרוק מטען חיים".

את צבי שופן נבצר מאורי לראיין, לצערו, אבל הצבת פסלו בחצר הקיבוץ מרגשת אותו מאוד. הפסל, שעליו טרחה במשך שנה בסטודיו שלה בבית נקופה הפסלת יעל ארליכמן, בת גבעת ברנר, הוא מחוות תודה, תרומתם של מאיה, אשת חינוך, מקימת מקהלת "העפרוני" והמנצחת עליה, ושל בעלה עלי שביט. מאיה היא ילידת הקיבוץ, בתם של בומי ושלה תורן, ממייסדי מעברות, ועלי הוא מניצולי שואת יהודי הונגריה. בקצו של מסע רב-תלאות ותחנות, ברכבות מתחלפות ועם כחמישים נערים ניצולים, הגיע ארצה ב-1943.

כשחולקו הנערים בין מוסדות ויישובים, על פי מפתח מפלגתי, בחר עלי להגיע לקיבוץ של השומר הצעיר, "כי זה מה שהכרתי. הנהגת התנועה בבודפסט היתה נפגשת בבית הוריי, וכל הזמן השם היה באוויר", סיפר לאורי. עם הגיעו לקיבוץ, מיד אומץ בחום על ידי חברי הקבוצה ההונגרית הקטנה, וגם אחרי שהוא ומאיה נישאו ועזבו את הקיבוץ, ב-69', הם שמרו על קשר חם עם הקיבוץ.

עלי מרגיש שהחבורה ההונגרית ותרומתה קצת נשכחו בדברי ימי הקיבוץ. וכיוון שתמונתו של צבי, מאותה חבורה, "איש מופנם ושקט,
שלא בחל בעבודת כפיים, נמצאת בראשו של כל אחד במעברות, בגיל 12 או בגיל 102", כדבריו, הוא החליט "להחיות בפסל את צבי דווקא". הכול ביוזמה ובמימון של עלי ומאיה.

שלא ברצונו ושלא בידיעתו, וכמשתמע אף בניגוד לאופיו ולמזגו, ממשיך עתה צבי שופן, יצוק בברונזה, ללכת בשדות ולזרוע, והוא מזכיר לחברי מעברות איך ומהיכן הגיעו אל הטוב הסובב אותם.