צילום: באדיבות ארכיון רמות מנשה בשנת 1955 הזמינה מרים לנדקר, ז"ל, מרמות מנשה, את אחיה, חוסה "יוסקה" גורביץ', להגיע ארצה ולבקר אותה ואת הוריהם, שחיו לצדה בקיבוץ בן השבע. שלא כאחותו והוריהם, העדיף חוסה, יליד ליטא, 1927, להמשיך את חייו בגולת אורוגואי, שם הלך וצבר מוניטין כאחד מטובי הציירים (במונטווידאו הוקם מוזיאון על שמו, המציג את עבודותיו).

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
הקיבוצניק מועמד לקבלת פרס "ספיר" בסיפורת
טענה: הימנעות מ"שירת נשים" במנשה
מעלה החמישה: התחייה של הפרסקו

להזמנה נלוותה גם משימה: קישוט צריף חדר האוכל. חוסה, יהודי וציוני חם, נענה להזמנה ונרתם למשימה בהתלהבות. שנה עשה בקיבוץ, עבד כרועה צאן, כי צריך להתפרנס מיגיע כפיים, ובשעות הפנאי, מטר אחר מטר, מרצפה עד תקרה, במעבר שבין חדר האוכל למטבח, כיסה את קיר העץ בציור ענק צבעוני, עם מוטיבים קיבוציים.



בביקורו השני, ב-1964, כבר עם אשתו ובנו, מרטין, נחמץ לבו: הפרסקו שצייר כוסה בציור חדש, של החבר-האמן ליאו פלטאו, ז"ל. "התירוץ היה הבלאי בתחתית הפרסקו, שנגרם משטיפת הרצפות", אומר החבר בוריס בלינדה (85), שאינו רוצה "להיכנס לזה", ובכל זאת נכנס: "אז כמה חברים החליטו על דעת עצמם, שצריך ציור חדש".

פעם נוספת, ואחרונה, אירח רמות-מנשה את גורביץ', בין השנים 1969-1971, ולא עוד. ב-1974, שעה שעשה בניו יורק לרגל פתיחת תערוכה מעבודותיו, לקה בלבו ונפטר בטרם עת.

עירית לנדקר, חברת רמות-מנשה, אחייניתו של גורביץ' ובת גילו של בנו, היתה בת 11 בביקורו השני, ובזיכרונה הוא נצור, לא כצייר מוערך ורב מוניטין בארצו ומחוצה לה, אלא כדוד אהוב, מלא שמחת חיים, שריח חריף של טבק וצבע נדף ממנו. "כשהייתי רוקדת בבית, היה מצטרף אליי בתנועות מצחיקות של בלרינה. הוא קנה לי נעלי בלט, שלא ניתן להשיג בקיבוץ.

"פעם ביקרנו אותו, אימא ואני, בדירה ששכר לתקופה קצרה בתל אביב, לרגל תערוכה שהציג ב'גלריה כץ'. הדירה היתה מלאה עבודות קרמיקה. הוא היה כל כך יצירתי, שכל דבר שנפל לו לידיים, מייד הפך לפיסת אמנות. הדירה הקטנה של הוריי בקיבוץ הייתה גדושה עבודות שלו, אפילו על דלת הארון צייר, ועל כל מיני פירות וצמחים יבשים שאימא אספה".

גם בוריס זוכר את גורביץ' בחיבה, ואף שאינו מבין דבר באמנות, מאוד אהב את עבודותיו, שהיו ב"סגנון, איך להסביר? גורביץ' כזה. אני איש פשוט", הוא אומר, "הייתי רפתן, אבל מה שעשו לפרסקו שלו כואב לי עד היום. בסוף הוא לקח לוח דיקט של מיטה, וצייר עליו. ההעתק נמצא בחדר האוכל שלנו, האורגינל הלך למוזיאון במונטווידאו".



יותר מכל חברי הקיבוץ, נשבה בקסם העבודות והאישיות של חוסה החבר פנחס "פנצ'ו" גץ. בהשתאות עקב פנצ'ו, שנפטר לפני שנה, אחר מלאכת היצירה המגוונת של גורביץ', שכדברי האחיינית עירית, חבקה-כול: ציורי שמן ואקוורל, עבודות אסמבלז', שרבוטים על אביזרים ועל חפצים, רישומי דיו ופסלי קרמיקה. בשקדנות אסף את העבודות. רבות מהן הציל מאבדון כאשר פינה אשפה, מתוקף תפקידו כתברואן הקיבוץ.

גורביץ', שהיה רחב לב ואוהב הבריות, שמח להעניק מציוריו לילדי הקיבוץ, ולכל דורש מבין החברים. לא כולם הקפידו לשמר ולשמור את השי (מן הסתם, גם לא שיערו את ערכו הכספי, לימים), וכש"עברו דירה", או חידשו את ה"דקור" בדירתם, זנחו והזניחו את העבודות שקיבלו, ופנצ'ו אסף אותן בחמדה לביתו. "הבית שלו", מעיד בוריס, "היה מלא בעבודות של חוסה, ממש מוזיאון. הוא היה חבר קרוב שלו".

משפע היבול האמנותי שהותיר גורביץ' לאחותו מרים, ורובו נמכר לאספן מרחיק ראות, נותרו ברשותה של האחיינית עירית שתי רפרודוקציות, ארבעה ציורי פורטרטים משפחתיים, ודלעת אחת יבשה, מעוטרת בשרבוטי טוש שחור. גם לבוריס יש אוצר על קיר דירתו: תמונה מראשית יצירתו של גורביץ' - יריעת קרטון מצוירת משני צדיה. בצדה הגלוי לעין, שבוריס מאוד אוהב, נראים דיוקנאות אחותו וגיסו של הצייר, ישובים על מיטה ומתחממים בפתילייה. בצדה השני מצויר "משהו בסגנון גורביצ'י כזה".

התמונה ודאי שווה לא מעט כסף.
בוריס בלינדה: "70 אלף דולר. הבן שלו אמר לי. אבל אני לא מוכר".

ב-6 בפברואר תיפתח בגלריה ברמות-מנשה, ותוצג במשך חודש, תערוכה מעבודותיו של חוסה גורביץ', רובן מאוספו של פנצ'ו, ז"ל - רגע לפני שיימסר לאספן שרכש אותו בכסף טוב - וכן ציורים או צילומי ציורים (של רעות רץ), מהמעטים שנותרו בבתי החברים, וגם כמה ספרים וקטלוגים, באנגלית ובספרדית.

מירי ורנר, שיחד עם יונית קדוש אוצרות את התערוכה, מספקת הבחנה:
"ביקוריו המתמשכים של גורביץ' בקיבוץ הטביעו חותם מובהק על אמנותו. בחלק מהעבודות יש ביטוי למסורת היהודית, אבל רבות אחרות מציגות סצנות ונופים מהקיבוץ, בסגנונות משתנים: ריאליסטי, פיגורטיבי, אקספרסיוניסטי. הוא היה אמ