צילום: יובל חי בשבת הקרובה (16.1, בשעה 11:30) תיפתח בגלריה לאמנות של קיבוץ לוחמי הגטאות תערוכה של נעה רז מלמד - "אבות". במעמד פתיחת התערוכה יוענק לרז מלמד "פרס אוסקר הנדלר", המוענק מדי שנה, מאז 1985, לאמן מבטיח שמציג תערוכה במקום.

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
המתנחלים והקיבוצניקים הופכים לקהילה אחת
נחשון: נפטרה הסופרת והמשוררת מירה מאיר
"מזוודה ליד הדלת": חיים בצל סכנה מתמדת

רז מלמד - בת גבע וכיום תושבת תל אביב-יפו, בעברה חברת לוחמי-הגטאות ואוצרת הגלריה, שנישאה לבן המקום - תציב בחלל הגלריה מעין "תיאטרון צלליות" המוקרן על ארבעת הקירות, כשהצלליות נעות ומסתובבות במעגל העוטף את הצופה.



"לפנינו תיאטרון המורכב כולו ממחוות שונות של כפות ידיים גבריות", כותבת אוצרת התערוכה, מיכל הורביץ, "פעולות של כתיבה, קריאה, ציור, עישון וליטוף. בשל התנועה נוצרים מצבים משתנים ומערכות יחסים בין הידיים הפועלות. המיצב המתנועע על הקיר רישומי במהותו. הוא מייצר דיאלוגים בין סוגי קווים וכתמים וגוני אפור ושחור. מדי פעם מבליחים כתמי אור הגדלים ונבלעים לתוך עצמם, ועמם ספקטרום של צבעים המתגלה לרגע".

בנוסף, על קיר הכניסה לגלריה, מוצגים רישומים ופוטוגרמות של כפות ידיים, שנעשו מהתבוננות בתמונות ומזיכרון של שלושת האבות, שעם השפעתם מתמודדת האמנית: אביה נחמן רז, משה מלמד (אבי בעלה) והצייר משה קופפרמן (כולם כבר הלכו לעולמם).



רז מלמד מודעת לאתיקה הבעייתית שעלולה להצטייר מזכייתה בפרס, לאור העובדה שהיתה אוצרת הגלריה. "היו לי לבטים אם להיענות להצעה להציג שם ולקבל את הפרס המרגש", היא אומרת. "זו כבר הפעם השלישית שהם פונים אליי,
ועד עכשיו דחיתי.

"כעת השתכנעתי, בעידודה של עידית לבבי גבאי, ש-15 השנה שעברו מאז ניהלתי את המקום הן זמן 'צינון' מספיק ארוך, ושזה עשוי גם לשמש מעין ציון דרך, סגירת מעגל והכרת תודה משני הצדדים. בשנים שעברו עשיתי כברת דרך מאוד משמעותית כאמנית".