צילום: מוטקה בן הלל באחד משיריה (שהלחין מתי כספי), כתבה מירה מאיר: "אנחנו לא מכאן/ כי אם משם, מעבר/ אנחנו רק עוברים/ אנחנו רק חלוף/ בתוך מסע ארוך/ בין חרבות ושבר/ אנחנו רק נושאים/ זכרם של טל וחוף..."

עוד חדשות מהקיבוצים:
ניר יצחק: יש שינוי אבל לא מחייב
טענה: הוזלת המים לצרכן הביתי תפגע בחקלאים
ניר עוז: נאבקים נגד קיצוץ תקציב הגנים הבוטניים

אור ליום שלישי השבוע (5.1), בגיל 83 - חלפה גם היא, מירה, מחיינו, מותירה אחריה ארבעה ילדים, עשרה נכדים, נינה אחת, חוג רחב של חברים, ויבול כתיבה עצום: כשלושים ספרי שירה וסיפורת, לילדים, לנוער ולמבוגרים.

כל כך עברית-ישראלית היא יצירתה הספרותית של מירה מאיר, עד כי מי שאינו יודע יתקשה להאמין שלא כאן נולדה, אלא שם, בלודז' שבפולין. לארץ עלתה כילדה עם משפחתה, שהתיישבה בתל אביב, בשנת 1939. מנעוריה היתה פעילה בתנועת "השומר הצעיר", ועם חבריה לגרעין הקימה את קיבוץ נחשון.



בגיל 19 נישאה לבנו בן-אפרים, חברה לגרעין, שנהרג כעבור שנה בתאונת טרקטור. ממנו נולד לה בנה הבכור, בני. לימים נישאה לדן מאיר, גם הוא חבר לגרעין, אבי שלושת ילדיה, ועזר כנגדה בשנות מחלתה. דן נפטר לפני שלוש שנים.

41 שנים עבדה מירה מאיר כעורכת ספרי הילדים והנוער בהוצאת "ספריית פועלים" - אליה גויסה חסרת כל ניסיון מקצועי - וממנה יצאו רבים מספרי הילדים הפופולריים ביותר בארץ, לאורך השנים. מירה עצמה זכתה ב"פרס אנדרסן" הבין-לאומי לספרות ילדים, פעמיים ב"פרס זאב", ובפרס שר התרבות.

"ספרות ילדים", אמרה מירה בריאיון לנחמן גלבוע, "היא ספרות שלא מתיילדת, אלא מדברת אל הילד בכל הכבוד הראוי לו. לא פוציניו-מוציניו, ולא מותק. כשיש מילים שכבר אינן שגורות בשפה המדוברת, הילד שואל את הוריו, והם מלמדים אותו. הספרים עוסקים בעולם של הילד, בדברים שהוא מכיר ויודע. ילד קטן כבר מכיר פרפרים, והוא מאוד רוצה שהם יבואו אליו.
ככל שהילד קטן, העולם שלו מצומצם יותר, וככל שהוא גדל, העולם שלו מתרחב, ובעקבות זאת גם ספרות הילדים".

לצד עבודתה בספריית-פועלים, הקפידה מירה כל השנים להיות מעורבת ופעילה בחיי קיבוצה - כמחנכת, כרכזת חינוך וכרכזת תרבות, ופעמיים שימשה כמזכירת קיבוץ, "ואיש לא יכול היה לטעון שאני פעילה נצחית", אמרה בריאיון.

ב-1986 אובחנה מירה כחולה בטרשת נפוצה. בעשר השנים הראשונות התקדמה המחלה באיטיות ואפשרה לה להמשיך בעבודתה ובפעילותה, אבל גם כשהחריפה המחלה, הגבילה, וחייבה הסתייעות בהליכון -
הקפידה מירה להגיע לבית ההוצאה בגוש דן בטרמפים, ורק בשנים האחרונות, בהסעה מסודרת יותר. לפני שלושה שבועות הידרדר מצבה.

מירה תובא למנוחות בקיבוץ נחשון, שהיתה ממקימיו - הקיבוץ שגם כשביקרה בו נהלים ותהליכים, מעולם לא חדלה לאהוב.