צילום: תומריקו שתי בשורות איוב, בהפרש של 13 שנים זו מזו, נחתו על אסתר וגיל אלכסנדר מקיבוץ מעלה גלבוע. בנם הבכור, עמית, חייל צעיר בסיירת "גולני", שלח יד בנפשו בשנת 1995. 13 שנים מאוחר יותר, בשנת 2008, התאבד יותם, אחיו של עמית.

עוד על התמודדות עם התאבדות בקיבוצים:
"דורון לא רצתה יותר לחיות"
אחרי האובדן: "ממשיכה להתחזק מהמוזיקה"
הורים לבן שהתאבד: לדבר ולא להסתיר

לאחר מותו הטרגי של הבן הבכור גזרו על עצמם בני הזוג שתיקה, וגם שאר האחים לא הרבו לדבר על ההתאבדות, המהווה סוגיה הלכתית בעייתית במגזר הדתי שאליו הם משתייכים. רק אחרי לכתו של עמית נוצר הקשר עם יוצר סרטים צעיר, אסף בנית, בעקבות סיפור קצר שכתב על ההתאבדות של עמית, ששירת כמוהו בסיירת גולני - ובמשך שש שנים תמימות ליווה במצלמתו את ההורים ואת האחים ואפשר להם לפתוח את סגור לבם.

ב-24 בדצמבר (19:00, במתנ"ס ירוחם) יוקרן הסרט, "על כורחך", בפסטיבל "דוקאביב נגב" שיתקיים בדימונה, בערד, במצפה רמון ובירוחם. השם לקוח מהמשנה במסכת אבות, שבה מופיע המשפט "ועל כורחך אתה מת". עוד קודם לכן זכה סרט הביכורים של בנית בצל"ש מטעם פסטיבל "דוקאביב", והוקרן בערוץ 10 בתשעה באב. בעוד כחודשיים יוקרן בפסטיבל בקליפורניה.



"סכין ננעץ בלבי"
אסתר וגיל אלכסנדר מדברים על הכל. הם זוכרים שאחרי ההתאבדות של עמית בצבא, נכנס מזכיר המשק אל חדרם וביקש מהם שידברו על "תאונת נשק" ולא יזכירו את המילה "התאבדות". כשהתאבד גם הבן השני, הם סירבו להמשיך לשתוק.

הבמאי אסף בנית וההורים יוצאים למסע להנצחת הבנים, אף שרוב הקהילה רואה בהתאבדות בושה וחטא. "בשעת משבר, האמונה לא עוזרת", אומרת אסתר אלכסנדר, בכנות, בכאב, ובמידה לא מבוטלת של אומץ. הסרט, שצילומיו החלו במלאות שנה להתאבדות של יותם, עוקב אחרי התמודדותם של אסתר ושל בעלה, גיל, עם האובדן הכפול, בשעה שבנם בנימין, בן ה-18, מבקש להתגייס אף הוא ליחידה קרבית - סיכון שבני הזוג אלכסנדר אינם מוכנים לאפשר.



התמודדות נוספת שלהם ניטשת מול הסביבה - חבריהם לקיבוץ, המביעים הסתייגות מניסיון המשפחה להתאבל על בניהם ולהנציחם לפי המסורת הדתית, ובכך לשבור את הטאבו שבחברה הדתית הנוגע להתאבדויות. "יותם אהובי, בראש השנה אני בתחושה שהתפילה היא סכין הננעץ בלבי", מקריאה אסתר מיומן שהיא כותבת. המצלמה אינה מהווה מכשול עבורה, והיא קוראת מהיומן ומהמכתבים באותה פתיחות שבה היא מביעה ספק ביכולת של רבני הישיבות הקדם-צבאיות להכיל את המכאובים של הנערים הצעירים.

אחד הרבנים אומר בסרט לאסתר הדואבת: "עולם התורה חשדן כלפי הפסיכולוגיה. אצלנו בישיבות פונים אלינו, הרבנים. הם רוצים לראות מה התורה אומרת, ובזה אנחנו מומחים... אנחנו מחויבים למוסר של התורה". הרב אולי אינו מודע לאחוז התאבדויות הגבוה בישיבות ההסדר - נתון מבהיל המובא בכתוביות הפתיחה של הסרט.

בגידת הגוף והנפש
אסף בנית נולד בקיבוץ נצר-סרני, ועזב אותו עם משפחתו בתקופת לימודיו בתיכון. גם סבתו התאבדה, ובשל כך גילה רגישות לנושא הסרט. הוא התגייס לסיירת גולני, והכיר את עמית אלכסנדר באופן שטחי מאוד. "הבנתי שעמית היה מצטיין הצוות שלו, בחור מאוד שאפתן ומוכשר. בעיות פיזיות, שהקשו עליו להתמודד עם המסעות והאימונים של הסיירת, גרמו למעשה הנורא, שקרה ארבעה חודשים מתחילת הטירונות ביחידה.

"הוא היה מתעלף במסעות וסבל מכשל לבבי. לאחר יום קשה במיוחד הוא התאבד כשהיה בשמירה. לפני שלקחו אותנו להשתתף בהלוויה של עמית פקדו עלינו לא לדבר ולא להזכיר התאבדות, כי זה לא מקובל במגזר הדתי ובקיבוץ הדתי. עבורי, כמי שאיבד את סבתא שלו שהתאבדה, זה היה הלם. לא הכרתי את הנושא בחברה הדתית".

וזה מה שהניע אותך לכתוב ולהסריט?
אסף בנית: "אחרי שנים, כשלמדתי בבית הספר לקולנוע, כתבתי תסריט על ההלוויה הזאת, שהיתה עבורי מאוד טראומטית. בעקבות התסריט פרסמתי סיפור שהופיע בקובץ סיפורים קצרים בהוצאת 'עם עובד'. כשיותם, אחיו של עמית, התאבד - קיבלתי טלפון מגיל האבא.

"התברר שמישהו הביא לו את הספר בזמן שישבו שבעה, והוא הזמין אותי להשמיע מה ואיך היה לגבי עמית. בדיוק אז חיפשתי נושא לסרט קצר, והסיפור הקשה-מרתק של משפחת אלכסנדר שבה את לבי. הם אנשים נפלאים, וזה בא לידי ביטוי מכמיר לב בסרט".



מה למדת במהלך התחקיר שקדם לסרט?
"אף על פי שמדובר בשני אחים ובהתאבדות, היה הבדל מהותי ביניהם. האח הבכור עמית היה הישגי, מצטיין בכל מעשיו, אבל הוא התקשה להתמודד עם בגידת הגוף ועם האפשרות שהיתה מאוד סבירה שלא יוכל להמשיך לשרת בסיירת גולני.

"יותם, האח השני, שהיה מוכשר בפני עצמו, כבר היה בישיבת הסדר לקראת סוף השירות הצבאי, וזמן קצר לאחר נישואיו שקע בדיכאונות קשים. שבועיים לפני ההתאבדות הוא החל ל