צילום: טוביה ריבנר בשנת 1961, במסגרת אירועי שנת היובל לקיבוצו, מרחביה, בהשראת תערוכת הצילומים הקלאסית "משפחת האדם", התבקש טוביה ריבנר לצלם את הוויית הקיבוץ, חבריו, ילדיו, נופיו וענפיו. 150 מתוך כ-2,000 ה"נגטיבים" שצדו שתי מצלמותיו הוצגו אז בתערוכה החגיגית בקיבוץ.

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
פרס לקיבוצניק בפסטיבל הסרטים של בריטניה
עתיד תזמורת "נתניה הקאמרית הקיבוצית" בסכנה
להקת מאורת הארנב: שירים על קיבוצניקים משונים

ב-12 בדצמבר נפתחה ב"בית שטורמן", בעין-חרוד מאוחד, "פרשת דרכים" - תערוכה מאותם צילומים, ולצדם חמישה משיריו של ריבנר, שעניינם צילום, וסרט וידיאו בו הוא מקריא אותם. עוד בתערוכה (נעילה: 3.4.2016), אותה אוצר גיא רז: מיה גורביץ מציגה עבודות במגוון טכניקות מתוך הסדרה "אבולוציה של שיר" (2015), המבוססת על שירו של ריבנר "טשטש עקבותיך".



ריבנר (91) נושא אתו מטען חיים כבד - את לימודיו בצ'כיה נאלץ להפסיק טרם סיומם, עלה ארצה בגפו, כל משפחתו נספתה באושוויץ, אשתו הראשונה נהרגה בתאונת דרכים, שני ילדיו רחקו לארצות אחרות ועקבות השלישי אבדו באקוודור - אבל בשירתו, המתחדשת-משתנה-מפתיעה ממחזור שירים אחד למשנהו, שרויות, לצד האבל וכאב האובדן והפרידות, גם התפעלות מעצם הקיום, ושמחת חיים, לפעמים עולצת ממש. השירה של ריבנר זיכתה אותו בהערכה גדולה מצד "מיטיבי לכת" בשירה, ובפרס ישראל, אבל הצילום - מהיכן צץ הצילום?

הוא צץ, מתברר, בדרך שבה צצו, בשנים הרחוקות והמזיעות ההן, יצירות של אמנים ויוצרים בקיבוצים (אם לא ויתרו מראש ועזבו העירה כדי להתפנות לאמנותם). "כדי שאוכל לממן את תחביב הצילום שלי", מספר ריבנר, "הוסכם שאצלם את כל ילדי הקיבוץ, וכל שני צילומים כאלה מימנו צילום אחד על-פי בחירתי וטעמי".



אבל לצלם התחיל הרבה קודם לכן, בגיל 13, במצלמה שקנו לו הוריו. לימים עשה קורס ערב בלונדון, ובשנות החמישים של המאה הקודמת נמנה עם מייסדי ארגון הצלמים התנועתי, ועם עורכי אלבום שנת העשור למדינה.

חלק מהתמונות בתערוכה נראות כאילו נועדו לתעמולה.
טוביה ריבנר: "נתבקשתי למסור את החיים בקיבוץ, כפי שהיו באותן שנים, וזה מה שעשיתי. שום דבר לא הומצא במיוחד בשביל הצילום".

חל איזה שינוי במהלך השנים, בדרך שבה אתה מצלם?
"אני מצלם מה שרואה אותי, מה שתופס את עיניי, אבל לאחרונה כבר איני מצלם. העיניים לא מאפשרות. את ה'ניקון' שהיתה לי, יחד עם כל הציוד, נתתי במתנה. נשארה לי 'לייקה' קטנה, ולפעמים אני מצלם דברים קטנים, פרטים שאני פוגש בטבע. לא הולך לפי נושאים".

יש קשר בין השירה לצילום?
"יש כאלה שאומרים כך, לי קשה לדון על זה. אני מעדיף צילום על שירה, ורואה את עצמי קודם כל כצלם.
אני אוהב יותר את הצילום משום שהוא לא מצריך מילים - הרי השפה כיום הפכה לאשפה בפי כל. הצילום נקי".

כבר מזמן לא.
"נכון, אבל אני לא מתמצא בכלל בכל המצלמות והטכניקות החדשות. אִתן באמת אפשר לעשות מה שרוצים".