שבעה חברי קיבוצים שונים בגליל העליון, פנו אלינו (וביקשו שלא לציין שמות "בשלב זה"), כדי לזעוק את זעקת התרבות באזור, ואת זעקתה הפרטית של רונית יהל (מעיין ברוך). "רונית", הם כותבים תמציתית, כל אחד בניסוחו, "זו מחצית העשייה והפעילות התרבותית בגליל". היתה, כנראה. לא עוד, לפחות כמשתמע מהחלטת המועצה האזורית מסוף אוגוסט.

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
כישרון בגניגר: צפו בקריקטורות של בן ה-16
להקת טג': "מי שיגלה אותנו לא יתאכזב"
להקת הזמר של העוגן מתאחדת למופע התרמה

רונית, ספרנית עם ראש גדול ומנוע טורבו, הריצה שנים רבות (בשכר סמלי) - לבדה, ביוזמתה, או בשיתופי פעולה עם מועצות שכנות, מכללת "תל חי", מוזיאון הצילום תל חי, בתי מלון, ועוד - פעילות ענפה, שכללה חממות כתיבה (סדנאות לכתיבה יוצרת); קפה ספרותי (מפגש עם סופרים ועל סופרים); "בואו לארץ הסיפורים" (שעת סיפור לילדים); מועדון קריאה (מפגש עם סופרים ומשוררים מהגליל העליון); בית מדרש (בשיתוף מרכז יובלים); "חלון גלילי לספרות ולשירה" (שבוע הספר העברי בגליל העליון); ועוד.

מאות ילדים, בוגרים וגמלאים, מקיבוצים ומיישובים אחרים בגליל, לקחו חלק בפעילויות האלה, בזכותן גם הוכתרה יהל ב-2011 כ"ספרן השנה" מטעם מנהל התרבות, וכ"יקירת הגליל", ב-2013.



מה היו הנימוקים לסגירת כל הפעילות הזאת?
רונית יהל: "הסיבה המעשית היא 45 אלף ש"ח, שלא הגיעו עדיין - וספק אם עוד יגיעו - ממִנהל התרבות במשרד התרבות - סכום שקיבלתי ממנו מדי שנה בעשור האחרון. מן הסתם, חילופי בעלי התפקידים בראשות המשרד ובמנהל התרבות, שינו שם סדרי עדיפויות, זמנית, או סופית.

"לכן פניתי לראש המועצה, גיורא זלץ (להבות-הבשן), וביקשתי תקציב ביניים, 30 אלף ש"ח, כדי לפתוח את עונת הפעילות 2015-2016, ונעניתי בשלילה. גיורא הבטיח כי בעתיד יפנה לשרת התרבות מירי רגב בעניין זה ובנושאים אחרים - אולם העתיד הוא בלתי מוגבל, וכמעט ודאי שהגאולה לא תופיע בחצי השנה הקרובה.

"יש לציין כי עד כה תמכה המועצה בפעילות שלי, בכ-30 אלף ש"ח בשנה. במחצית הראשונה של 2015 הגיעו ההוצאות על כל הפעילויות שצוינו לעיל, לכ-30 אלף ש"ח, בעוד ההכנסות עמדו על 12 אלף ש"ח. החוב שנוצר - למעלה מ-18 אלף ש"ח - הוא חלק מ-45 אלף ש"ח שלא הגיעו ממנהל התרבות.

"בקיצור, כדי להמשיך בפעילויות השונות נדרש מהמועצה, וזה מה שביקשתי, סכום של כ-30 אלף ש"ח למחצית השנייה של 2015, והכנת תוכנית 2016, בה אני סוגרת פעילויות מול מרצים, מורים בסדנאות, מספרי סיפורים, וגם מול גופי התרבות באזור. בלי תקציב זה, לצערי, לא תימשך העשייה הזאת. למען האמת, היא כבר נסגרה".

גאולה לפיד (איילת-השחר), "צרכנית תרבות נלהבת", כהגדרתה, מבקשת להוסיף: "ב-14 השנים האחרונות נבנתה, אבן על אבן, מסגרת נוספת בתחום חיי הרוח והתרבות באזור, ביוזמתה של אישה אחת בלתי נלאית, שבאה מתחום הספרנות - רונית יהל. במסגרת הזאת היא מקיימת מפגשים עם סופרים, סדנאות כתיבה, טיפוח קריאה, בית מדרש, שעת סיפור לילדים, ועוד.

"רונית היא היוזמת והמפיקה, וגם עוסקת בגיוס מקורות כספיים ממוסדות המדינה. למועצה האזורית חלק חשוב בקידום הפעילות ובתמיכה הכספית לקיום המסורת הזו, של עידוד וטיפוח הזיקה לקריאה, וחיבור הציבור החי בפריפריה וצמא למפגשים מרתקים עם סופרים ומשוררים, ויוצרים בכלל.

"בשנה האחרונה, לאחר הבחירות, עם השינויים במשרדי הממשלה, מרחף איום של קיצוצים ו/או שינוי מדיניות בתמיכה הממשלתית בנושאים הללו. המצב הזה מכביד על המועצה, ועלתה האפשרות, שאם תופסק התמיכה הממשלתית - תוקפא/תיסגר הפעילות הזו. כאן עולה שאלה, שבעיניי היא עקרונית: האם בשל כך ירד הכורת על מסורת אזורית ייחודית?

"כשהדברים זורמים והכול עובד, אנחנו מקבלים זאת כמובן מאליו, ומתבשמים מהטוב הזה, מתברכים בו כמקור לגאווה מקומית. אבל כשמגיע רגע האמת, של קשיי נזילות, או איך שקוראים לזה בשפה המקצועית - המבחן לנו, כתושבי האזור, הוא: כמה נתעקש על העיקרון שמסורת של עשייה תרבותית, שיש לה כבר קבלות של הצלחה, אסור להפסיק! מהם סדרי העדיפויות שלנו? אולי זאת הזדמנות לבחון ביחד אם חשוב לנו באמת שהפעילות הזו תמשיך להתקיים במקומותינו. מפעלי תרבות בכל מקום בעולם זקוקים, במידה כזו או אחרת, לתמיכה ולסבסוד. הם אינם עסק כלכלי. אבל הערך המוסף של קיומם, הוא הרווח הגדול של החברה".

תגובת המועצה האזורית הגליל העליון (שבחרה לא להשיב לכמה שאלות שהועברו אליה, כמו: מהו היחס בין ההשתתפות הנדרשת מהמועצה לקיום הפעילות התרבותית הנדונה, לבין השתתפותה בתקציב נבחרת הכדורסל של המועצה? האם אין ההסתמכות וההבטחה "פועלים למיצוי הכספים מהמדינה", משום המתת נשיקה של הפעילות התרבותית?):

"פעילותה של ר