צילום: יח"צ ב-27 ביולי, כשיגיעו קרן טננבאום "וחברים" לתת מופע טרום פתיחה לאירועי חצי היובל של קורס הקיץ לנגינה בכינור וכלי קשת, של "קשת אילון" (26 ביולי עד 13 באוגוסט) - תהיה ההתרגשות גדולה, שלה ושל המארגנים.

עוד על תרבות ואמנות מקיבוצים:
הסטודנט מהקיבוץ: אמפטיה לעקורי ימית ונצרים
לא שישים, אלא שישים ושלוש!
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

היא - כנרית, יוצרת וזמרת - אסירת תודה למפעל הייחודי הזה, בקיבוץ אילון, שתרם משמעותית להתפתחות הקריירה המוזיקלית שלה, והם - גלעד שיבא, חבר הקיבוץ שיסד, המנהל המוזיקלי יצחק רשקובסקי, ואחרים - מתברכים ומתגאים בחניכה המפורסמת (וכבר נגמלו מהאכזבה על שלא הפכה לכנרית קלאסית כפי שציפו ממנה, כיוון שפנתה לכיוונים אחרים).



כשתסתובב במשעולי הקיבוץ יצופו אצלה הזיכרונות, ובאופן בלתי נמנע, גם ההשוואות בין אתמול להיום. היום, קשת אילון הוא מפעל בעל מוניטין עולמיים, קשרים בינלאומיים ורשימת בוגרים מפוארת, ועם קמפוס מהודר - מעונות המגורים "צ'לו" ו"קונטרבס", קפיטריה, וקונכיית קונצרטים - שייחנך חגיגית במהלך האירועים.

אתמול... טננבאום נזכרת: "הגעתי לשם לראשונה בגיל עשר, נדמה לי, כשהפרויקט, שהוקם לטובת 12 נגנים, עולים חדשים מחבר העמים שהגיעו לקיבוץ, היה בראשיתו. הייתי אחת משלושת 'הקטנים המוכשרים' שהוזמנו להצטרף אל נבחרת הנערים הבוגרים, וזו היתה התנסות נהדרת.

"שמש, חום של אוגוסט בקיבוץ בגליל. גרנו כמה חבר'ה בחדר, בביתנים קטנים, בלי מיזוג אוויר; השיעורים התקיימו בכל מיני כוכים וחדרונים ברחבי הקיבוץ; אולם הקונצרטים היה לול ישן, שפונה, ולישיבה שימשו ספות ישנות וכריות שהונחו על הרצפה. ואנשים נכנסו, התיישבו והקשיבו. היה צפוף, וחם, אבל היתה אווירה מיוחדת, צחוקים על הדשא, רחצה בבריכה, ארוחות בחדר האוכל.

"המלהיב ביותר היה המפגש עם נערים מוכשרים מכל מיני ארצות ותרבויות. בתור ילדה, זו היתה לי חוויה מיוחדת ומעשירה. למדתי לקלל בכל מיני שפות, אבל בעיקר למדתי, ואת זה לקחתי אתי לחיים, לא לצפות ליחס מיוחד מפני שאני כאילו נורא מוכשרת, ולקבל את כל בני האדם כשווים, ללא הבדל לאום, מוצא ודת".

קיץ אחר קיץ - "שמונה, תשע, אולי עשר פעמים" - חזרה לשם, ולא פעם "קיבלה על הראש" בגלל בעיות משמעת, "וגם זה היה חשוב", ותמיד התעשרה, ובהמשך גם העשירה.

לימים פיתחה קריירה עשירה ומגוונת משל עצמה, כזמרת יוצרת וכנרת, כמלווה (שלמה ארצי) וכחברה בהרכבים שונים (עם בן זוגה, נועם חיימוביץ' ויינשל, אבי סינגולדה, מוש בן ארי), אבל הקשר עם קשת אילון מעולם לא נותק, וטופח בשני הצדדים, מתוך הערכה ואהבה הדדית. "הם תמיד תמכו בי, ואני שמחתי תמיד להשתתף במופעי התרמה למענם. הם פשוט אנשים נהדרים. יש בינינו תחושה חזקה של משפחה".

אף על פי שהפנית עורף למוזיקה הקלאסית.
קרן טננבאום: "בכל מקרה, לא הייתי הופכת לנגנית קלאסית. לא מתאים לי להיות חברה בתזמורת, ולא ראיתי בזה ייעוד. בגיל 22 הגוף שלי אמר: די! לא יכולתי יותר לנגן מוזיקה קלאסית. יש אנשים שזה מתאים להם, לי לא. התחלתי לראות שונה.

"הצטרפתי ל'מיומנה', אחר כך התנסיתי בדברים אחרים, ובאופן טבעי, נונשלנטי,
הבסיס שקיבלתי בקשת אילון היתרגם למוזיקה מסוגים אחרים, והכינור שלי שינה אופי: פעם הוא כמו גיטרה, פעם כמו ויולה, לפעמים הוא מנגן קנטרי או פופ, לפעמים רוק, ג'ז, ואינסטרומנטלי. קשה לי עם הגדרות, מעדיפה להשאיר אותן מחוץ לתחום. אם בכלל יש לי סגנון, הוא לא מוגדר".

כשפנו אליה להופיע באירועי חצי היובל, הופתעה: "אמרו לי: 'בואי ותרימי הופעה. אנחנו סומכים עלייך'. זה פרגון אדיר, מהגדולים שקיבלתי בחיי. הדבר האחרון שציפיתי לו".

אז מה יהיה בהופעה?
"יהיו הרבה שירה, הרבה נגינה והרבה כלי מיתר, שיעשו כל מיני דברים מעניינים ובלתי צפויים. בוא ותראה".

הכתבה המלאה מופיעה בסוף השבוע בעיתון "ידיעות הקיבוץ"