יוצר: עמר בן צבי עמר בן צבי מקיבוץ עין חרוד מאוחד, בוגר תואר ראשון מורחב באמנות, המשלב גם תואר ראשון בחינוך והוראה במרכז האקדמי "ויצו חיפה", יציג פרויקט יוצא דופן בתערוכת הבוגרים שתיפתח בתאריך 22.7.

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
לא שישים, אלא שישים ושלוש!
כבר לא מסתפקים בקציצות חוביזה
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

בן צבי החליט להתמודד עם דרכי ייצוג והצגה של ההתיישבות היהודית באזורי יהודה ושומרון, רצועת עזה וסיני. הוא תוהה, באמצעות האמנות והעיצוב, מה הוביל לדה לגיטימציה של ההתיישבות הנ"ל בעיני רוב הציבור, ויוצר מעין "מגרש משחקים" לבחינת אופני ייצוג עכשוויים.

הבוגר המוכשר משלב בין צילום ומדיה חדשה, כהגדרת המחלקה בה למד בארבע השנים האחרונות. "בעבודה שלי אני מתבסס על צילומים: הדימויים התלת-ממדיים נבנו על סמך צילומים מאירועי פינוי יישובים יהודיים - ימית, נצרים ומעלה-רחבעם - וחלקים אחרים מורכבים מצילומי נוף שלי ביהודה, בשומרון ובבקעה. יש גם עבודה על פי צילום לוויין. כיום מותר להתבסס על צילום קיים או לצאת ממנו, וזה עדיין ייחשב לצילום".



מהי עמדתך האישית והאמנותית לגבי המתנחלים באזורים מעוררי המחלוקת?
עמר בן צבי: "אני מאמין שלכל יוצר יש אמפתיה כלפי נושא היצירה שלו, אחרת לא יוכל לעסוק בו לאורך זמן. יש לי אמפתיה כלפי המתיישבים, אבל אני מאמין שזה הדבר הפחות חשוב או מעניין. הרצון שלי בעבודה הוא דווקא להפעיל את הצופה, במטרה שהוא יציג לעצמו את השאלה הזאת.

"הפרויקט נבנה מתוך גישה משחקית אינטראקטיבית. הוא מזמין את הצופה, ללא כל הכרזה פוליטית בומבסטית - אני כמובן מודע לעובדה שהעבודה פוליטית לגמרי - להיכנס ולהשתעשע במשחק או בעוגייה. הכוונה היא לגרום לו לחשוב על הנושא, ואולי גם אצלו ליצור אמפתיה, או לפחות סימפתיה, כלפי האנשים".

על השאלה אם הוא רואה עצמו כ"בן ממשיך" של מייסדי עין-חרוד, שחלקם היו אנשי "ארץ ישראל השלמה", הוא משיב: "אני דור רביעי לחלוצי עין-חרוד ומכיר את מקורותיי ההיסטוריים, אך אני לא בא עמם חשבון כלל וכלל. אני כן תוהה על המעבר מהראייה את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל כמטרה וכחובה - לכדי מעשה מוקצה ומשוקץ".

תאר בקצרה את יצירתך, לטובת מי שלא יבקר בתערוכת בוגרי ויצו חיפה.
"ליצירת ההדמיות התלת-ממדיות בחרתי אירועים של פינוי יישובים בכוח. ימית ונצרים הם סמלים לעקירת יישובים - אירועים טראומטיים ברמה הלאומית,
לדעתי - וישנו ניסיון להדחיקם מהזיכרון הקולקטיבי. אני חושב שעלינו להתמודד עם המהלכים שנעשו בעבר ועם ההשלכות שלהם בהווה.

"האינטראקטיביות של העבודה נועדה להפוך את הצופה למודע ולמעורב. המצב החדש והעדכני שעליו אני מדבר הוא יצירה של דרכי ביטוי מדיומליות חדשות. אני מבקש לייצג את הסוגיות והגישות האלה בשיח האמנותי הישראלי, ולשם שינוי, לבטא את הנרטיב של היישוב היהודי".

תערוכת הבוגרים תינעל במוצ"ש 1.8.