צילום: שלי בוהארון "שלא כנטען שוב ושוב בעיתונות הקיבוצית, 'מקהלת האיחוד' איננה בת שישים. גילה האמיתי הוא שישים ושלוש שנים, ועוד חודשים אחדים", טוען יוסף חרמוני מאיילת השחר, ומפרט: "כילד בן עשר צפיתי בחזרות המקהלה הזו, שנשאה את השם הזה, בחופשת הפסח של תשי"ב, 1952.

עוד על "מקהלת האיחוד":
מקהלת האיחוד: השירה, הרעות והיחד
המקהלות הקיבוציות - מסורת של שירה בתנועה
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet


"המנצח היה יהודה שרת. אחת הסולניות הייתה הילה, בתו. מקהלת האיחוד ערכה את חזרותיה על המופע 'סדר פסח של יגור'. היא שרה אותו בפסטיבל עין־גב של אותה שנה, לאחר ימים אחדים של חזרות רצופות. נלוויתי לאמי, נינה, במהלך כל ימי החזרות. המייסדים ההם, ואמי בכללם, לא עסוקים כעת בזוטות כגון זו שאני עוסק בה כאן: עמידה על קוצן של שלוש שנים, כאשר מדובר בוותק של המקהלה המעולה הזו, מקהלת האיחוד".



טוביה נאור מקיבוץ יטבתה, מוותיקי המקהלה, מוסיף משלו לדיון ההיסטורי מוזיקלי: "לדעתי, ולמיטב זיכרוני, יש כאן עירוב מושגים. לאחר הפילוג ב'קיבוץ המאוחד', והקמת התנועה החדשה, 'איחוד הקבוצות והקיבוצים', בשנת 1952, נותר יהודה שרת ללא ביתו הקיבוצי ביגור, וללא מפעלו המוזיקלי האדיר, שכלל גם ניסיון להקמת ארגון מקהלות קיבוציות.

"הוא הועבר עם שאר 'פליטי' יגור לנווה-ים, אך לא נקלט שם, במלוא מובן המילה. בחפשו דרכים להמשיך במפעלו המוזיקלי, העלה את הרעיון של הקמת מקהלה מקובצת, שתשרת את צרכיה התרבותיים של התנועה החדשה. הצעד הראשון היה גיוס מקהלות מקומיות בקיבוצי הצפון, שיתאחדו לביצוע כמה שירים בטקס ההכרזה על הקמת התנועה החדשה, שנערך בצמח.

"זכיתי להשתתף באירוע הזה כחבר במקהלת מסדה. אירוע נוסף היה ביצוע ההגדה של פסח בנוסח יגור, בניצוחו של יהודה, בעין-גב. גם שם השתתפתי, עדיין תלמיד י"ב ב'בית ירח'.
הרעיון להקים מקהלת קבע של התנועה, ולגייס זמרים קבועים, המשיך להתבשל, אך רק בשנת 1955 החליטה רשמית מחלקת התרבות של התנועה, בראשות שולמית (סטפה) פורת, ממשמר-השרון, על הקמתה.

"כנס היסוד התקיים באביב 1955, וזהו התאריך הרשמי של הקמת המקהלה. כל מה שקדם לכך היה בחזקת גישושים וחבלי לידה. אם לקבל את זיכרונותיו של חרמוני כעובדה היסטורית, הרי שאז אני הוא החבר הוותיק ביותר במקהלה, ועל אסתרק'ה לין להעביר לי את הכתר..."

אסתרק'ה לין, מקיבוץ כנרת, בתגובה אצילית: "ברצון, ובכל הכבוד הראוי, אעביר את הכתר לטוביה".