צילום: קרני עם-עד זו הפעם השביעית ש"פסטיבל יערות מנשה" עולה על הבמות, יורד לסדנאות רוחניות, מארח מתחמי אמנות ושיח ומציע דוכני אוכל מגוונים. במהלך שלושת ימי סוף השבוע הזה אמורים להגיע ליערות שבין משמר-העמק לעין-השופט כ-6,000 איש, מבוגרים כצעירים, כדי לצפות במופעי רוק ומוזיקת נשמה, אלטרנטיבית לצד ארץ-ישראלית, כשעל הצד הביצועי של ההפקה מופקדים 500 מתנדבים מבני האזור.

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
כברי: האמנים מתכתבים עם יחיאל שמי
אמן הרחוב נכנס למוזיאון בקיבוץ
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

מה שהחל כיוזמה מקומית של המועצה האזורית מגידו, בשיתוף צעירים מקיבוצי הסביבה - הפך לאחד מהאירועים הנחשקים ביותר בישראל, המבוקש מאוד על-ידי מבצעים לסוגיהם. לראיה - מתוך 600 פניות של להקות וסולנים התקבלו פחות ממאה, וגם זאת בדוחק. ההכנות ארכו כעשרה חודשים, ומיד בתום האירוע הנוכחי יחלו ההכנות לפסטיבל השמיני.

לצד השמות ה"נוצצים", שבוודאי יעוררו התרגשות בקהל הצעיר יותר ("איפה הילד" ואלישע בנאי, "רד בנד" ומארינה מקסימיליאן, דניאלה ספקטור, גבע אלון וערן צור), יעלה ויבוא לביצוע מיטב משיריו גם זמר פחות צעיר (66) - דודו זכאי.

כוכב הזמר העברי מקיבוץ דליה (שעוסק גם בתחום היצוא במפעל הקיבוצי "ארד"), עם הקול הזך והבלורית המתנפנפת שהפכה מג'ינג'ית לשיבה - יערוך "קבלת שבת", בה יבצע את "אלעד ירד אל הירדן", "דרך ארץ השקד", "חייכי לי בשירים", "נחל נערן", "משחקים" ועוד, וגם את השיר שכתב אהוד מנור ז"ל במיוחד עבורו: "טוב לי בקיבוץ". ילווה אותו בנגינה בנו מתן (39), בעוד הבן אמיר (31) יהיה טרוד בעבודת ההפקה, עליה הוא מופקד (לצד אחרים) בחודשים האחרונים.

מנגן על הג'בל
שאלה מתבקשת שעולה על הפרק היא כיצד משתלב דודו ברוח הרוקיסטית של פסטיבל ה"אינדי". אמיר מודה שאביו אמנם לא עונה על הגדרת המיינסטרים של הפסטיבל ביער, אבל מספר שגם לחומרים שלו קיים ביקוש. "אבא הופיע פעם אחת בפסטיבל יערות מנשה השני, ועכשיו הוא חוזר ל'זירת הפשע'", מספר אמיר. "אנחנו פונים להרבה קהלים, כולל אלה שאוהבים את שירי ארץ-ישראל של שנות השבעים-שמונים, והוא נכנס לנישה הזאת עם כל הרזומה והכבוד".

דודו, נראה לך טבעי להופיע בפסטיבל כזה?
דודו זכאי: "זה ממש לא נראה לי טבעי... אבל היו שני גורמים שהביאו אותי לשיר בפסטיבל, שבו אני מבקר כצופה מדי שנה. האחד הוא לחץ רב-שנתי שמפעיל עליי עומר דיין מעין-השופט, מנהל אמנותי של אחת הבמות. הוא היה גם אחראי לכך שהופעתי בפסטיבל השני ביער. הפעם אני עומד לבצע, בין השאר, שיר אחד ('נפגשנו שוב') עם להקת השפן הנכון.

"הגורם השני הוא יענקל'ה שגיא מעין-השופט. כשהייתי זמר צעיר, אחרי השחרור מ'להקת פיקוד מרכז' ו'צוות הווי צנחנים', עבדתי אתו. הוא היה מאלה שסימנו את יערות מנשה כמקום לעריכת פסטיבלים, וחלם בעיקר על מוזיקה קלאסית ביער, כשהוא עומד על הג'בל ומנגן בחצוצרה. בשנים האחרונות זה התפתח למופעי מחול ותיאטרון, סדנאות יצירה ויוגה, אבל החלום היה קטן מזה בהרבה. גם בשבילו הסכמתי להופיע".



עוד לפני שתרבות ה"סלב" היתה נפוצה כמו בימים אלה, כזה היה דודו זכאי בשנות השבעים של המאה הקודמת. מרבית שיריו המוכרים והאהובים באו לאחר תקופת הלהקה הצבאית. הוא הוציא חמישה תקליטים, ולמרות זאת, מבחירה, הקפיד כל השנים להיות "זמר ליד" - ליד העבודה, ליד החברות בקיבוץ (קודם בעין-השופט, שם נולד, ואחר-כך בדליה, לשם עבר אחרי נישואיו). הוא מודה בהנאתו מהשילוב הזה, מצהיר שאינו חש החמצה בשל העובדה שלא הפך לזמר במשרה מלאה, ושמח לנוכח ההתעניינות, גם מצד צעירים יותר, בשירים מהעבר. יש גם תחנות ותוכניות ברדיו בהן הוא מושמע תדיר.

דודו, אתה מזהה עוד מבני הדור שלך בפסטיבל הנוכחי?
"ממש לא. אולי מלבד דורי בן זאב שמתארח כאן. דורי, אז חבר בלהקת השריון, היה שכני לחדר במלון של הלהקות בתל אביב. האמת היא שאני שואל את עצמי מה אני עושה שם - אבל בכל זאת עושה".

אולי זו "טובה" לבן?
"ההיפך הוא הנכון... אמיר, כמפיק שדווקא לא מופקד על הצד המוזיקלי, לא צריך עזרה ממני. הוא היה צריך להסכים שאופיע בפסטיבל, והסכים. מלבד הפסטיבל יש לנו חברת הפקות קטנה, שקמה לאחרונה בעקבות ההפרטה בדליה, בשם 'זכאי הפקות'. אנחנו מריצים כבר שמונה שנים את המופע 'שיר ליל שבת' באולם האזורי שבעין-השופט. חמש פעמים בשנה מקדישים כל ערב כזה לנושא מסוים, או למשורר/מלחין כלשהו. התחלנו גם להביא אמנים מחוץ לקיבוצי האזור. מתן הבן מעבד את השירים ומלווה בפסנתר, וישנה גם להקה צעירה, על טהרת האזור. הקהל ממלא את האולם. יש לי גם ערב משלי. פסטיבלים הם לא המקום הטבעי עבורי".

הפקה משפחתית
כששואלים את אמיר איך הוא מרגיש כ"בן של