צילום: בועז כץ "מדורי הספורט והתסרוקת" - תערוכה של האמנית עינת בסט, שמוצגת החודש בגלריה "הקיבוץ" בתל אביב (אוצרת: יעל קיני מנחשון) - היא חתרנית, ולא רק בשל שמה, המאחד בין שתי סוגות שונות ואהודות של עיתונות יומית נפוצה.

עוד על אמנות קיבוצית:
אמנות קיבוצית-ערבית תוצג בדיסלדורף בגרמניה
חקלאים לפני ואחרי עדשת המצלמה
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

מיצבי הפיסול והצילומים המטופלים של בסט מאכלסים תחת קורת גג אחת את שערה השופע והמתנוסס כמגדל זקור של הזמרת המנוחה איימי ויינהאוס, לצד סצנות כדורגל מהארץ ומהעולם, שזוכות לטיפול "קוסמטי" גדוש צבע ומאפיינים סכריניים. לכאורה קיים מרחק רב בין התחומים, אך מבטה הבוחן של האמנית מחפש ומוצא נקודות השקה ביניהם.

החזות הארוטית של תסרוקת ויינהאוס הופכת בידיה לאיבר נפרד מהגוף שמוטל על הרצפה ונצמד אל הקיר, תוך שהוא סופח אליו בדים, ניילונים, בדלי סיגריות, נעלי עקב וחומרי טבע. על קירות הגלריה, בשורה ארוכה, מודבקים צילומי עיתונות מטופלים של שחקני כדורגל בזמן משחקם.

הספורט, שגם ממנו לא נעדרים סממנים ארוטיים (שחקנים ב"ערימה" קבוצתית לאחר הבקעת שער, חיבוקים וליטופי שיער) - כמעט ונעלם תחת מכחולה של בסט שמעתיר עליו שפע של נקודות צבע, פריחה סכרינית, ענפים יבשים המדמים שיער, צמר גפן וכדומה. צאו וראו כיצד שערו המוקפד והמעוצב של דיויד בקהאם "מתכתב" עם זה של ויינהאוס.



האמן פסח סלבוסקי, שלימד את עינת בסט ציור בבית הספר לאמנות "קלישר" בתל אביב, מציין בטקסט שכתב לקטלוג היפה של התערוכה: "בסט אומרת שהיא אוהבת שיש משהו דבילי... קל דעת... בסט לא דבילית ולא רוצה להיות דבילית, אבל הכמיהה למשהו 'דבילי', לקמצוץ של קלות הדעת, יש בה בריאות".

ואילו יעל קיני האוצרת מייחסת לעבודות "בנייה והרחבה של דימויי מציאות, מעטרת ומלכלכת... מלאכה שפיתוי ואלימות חוברים בה יחדיו".



פסל יפה להפליא, וכמו מנותק מה"רעש" שמייצרים התסרוקת של ויינהאוס ושחקני הכדורגל, מוצב באחת מפינות הגלריה. אל קרבו של כד קרמי ומעוגל ("נשי") חודר משור חד ("גברי"), וענף שיח נבול עובר לאורך העבודה.
האמנית מכנה את העבודה "טבע דומם עם מסור", אבל למתבונן בפסל נדמה שהכד נופח את נשמתו (כמו איימי ויינהאוס) כשהכלי הפוצע מחלל את קדושתו.

נעילת התערוכה: 21.3.