צילום: אבי חי במוזיאון הפתוח בתפן מוצגת תערוכתה של הפסלת ורדה יתום מקיבוץ סאסא, אחת מאמני הקרמיקה הנחשבים בעולם. יתום אמנם מתמקדת בחומר הקראמי השרוף, אבל הגדרתה כפסלת קראמית (סוגה הנחשבת לדקורטיבית ו"סלונית") עושה עוול לה ולאמנותה.

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

הפסלים המצולקים של יתום, שיש בהם אמירה פוליטית ואנושית נוקבת, משדרים עוצמה של ברזל וחמלה של אבן. התיוג שלה כיוצרת קרמיקה והדרתה ממוזיאונים לאמנות מודרנית, כמו מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל, באה לידי ביטוי גם בשם התערוכה: "הכי רחוק מתל אביב".

השם עלה בשיחה שקיימה ורדה יתום עם הסופר חיים באר, המופיעה בקטלוג התערוכה: "עם כל המודעות לחשיבותה של הפוליטיקה בתחום, מצאתי את עצמי מופתעת ולא מוכנה נפשית להודות במקומה של הפוליטיקה בסדרי החשיבות בתחום האמנות, לעומת השיפוט הערכי של יצירת האמנות לגופה. נראה לי שאזדקק לסדרה של טיפולים פסיכואנליטיים כדי להתאים עצמי להוויה הזאת. עד אז אמשיך להשתבלל, מלשון שבלול, בסטודיו הקטן שלי בסאסא, במקום הכי רחוק מתל אביב".

ל"ידיעות הקיבוץ" אומרת יתום שדווקא בארצות הברית, שם עשתה את המאסטר שלה בפיסול קראמי, נאמר לה שהיא אמנית גדולה מדי לגלריות לאמנות וצריכה להיכלל באוספים ובמוזיאונים נחשבים. "אבל כאן", היא אומרת, "לא רצו להציג אותי במוזיאונים, למעט במוזיאון הרצליה ובעוד כמה בפריפריה, באומרם שאינם מציגים אמני קרמיקה, ושאם אכנס לחללי המוזיאון יציפו קרמיקאים את האוצרים בבקשה להציג תערוכות. אבל אני לא פסלת קרמיקה, אלא פסלת".



כל העבודות של יתום בתערוכה החדשה נוצרו במהלך השנתיים האחרונות. מדובר אמנם בסדרות שנושאן אחד, אבל כל פסל עומד גם בזכות עצמו. הסדרה "ציפורים בראש" (2014) כוללת עשר יחידות. בצד אחד מתגלה דיוקנה של האמנית, לעיתים דרך חריר הצצה המאפשר לראות את תווי הפנים; בצד האחר מתגלה פן של האישיות: לב, ראש מוקטן של יתום בכל פסל בהבעה שונה, וסליל תפילין. התבנית המלבנית, שדרכה מתגלה הדיוקן, כששני נרות ניצבים בצדה ומעליה זוג ציפורים, יוצרת תחושה של אובייקט פולחני, ומזכירה הן טקס הדלקת נרות שבת והן מצבה המובילה את הצופה אל אזכור המוות. בעבודותיה של יתום, לאורך השנים, קיימים דיאלוג מתמיד עם המוות ושאלות על מהות החיים ועל תפקידו של האדם בעולם.

בסדרת "הסתר פנים" (2014-2013) מפסלת ורדה יתום לתוך כפפות עבודה. מדובר באביזר כמעט קדוש בחברה הקיבוצית המקדשת את נושא העבודה.
בסדרה שעליה עבדה בשנתיים האחרונות היא מציגה כפפות עבודה משומשות ואותנטיות של חברי הקיבוץ ועובדי המפעל בסאסא. מתוך כל כפפה מגיחים פני דמות אנושית. בסדרת עבודות חדשה זו שונות היצירות זו מזו, כמו גם הראש והבעת הפנים המציצים מכל כפפה. צורת הכפפה מעידה על האדם שהשתמש בה והטביע בה את חותם כף ידו.

סדרה שלישית היא "סאסא שחור" (2014-2013), ובה מתכתבת ורדה יתום עם האנתרופואידים, מכלי הקבורה הפלשתים העתיקים. הדמויות אוחזות ברגים זהובים, שנוצרו במקור במפעל בסאסא. "הברגים המוזהבים מייצגים את הצלחתה של התעשייה בסאסא, שביססה את מעמדו הכלכלי האיתן של הקיבוץ, והם מזכירים את שרביטי המלכים הקדמונים", אומרת יתום. המכלים, בגודל אדם, מזכירים בצורתם מבנה של גלמים, האוצרים בתוכם סוף ותחילת תהליך. סדרה זו רומזת לשאלה באיזה שלב בתהליך נמצא ה"גולם" הנוכחי - שחור מחד, ומאידך אוחז בידו את שרביט הזהב...

את התערוכה מלווה ספר קטלוגי ובו מאמרים מאת ד"ר אלי ברודרמן, תמר הורוביץ ליבנה, אוצרת התערוכה רותי אופק, וחיים באר, שכאמור ראיין את ורדה יתום.
התערוכה תינעל באמצע אוקטובר.