צילום: מהאלבום הפרטי אחרי הקיץ המייסר האחרון נפטרה עידית חכמוביץ (2015-1956). היא לא יכלה למחלה הקשה והאלימה, שהכריעה בחטף את גופה ובלמה את יצירתה - היצירה שחצתה את גבולות יגור, הקיבוץ שבו נולדה ובו חיה כל חייה, ושזכתה ללחנים ולעיבודים משובחים מידיהם האמונות של נחום (נחצ'ה) היימן, אורי קריב, מתי כספי, סשה ארגוב ועוד רבים וטובים.

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

היינו ידידים טובים שחיפשו מעט רוח קלילה במשעולים שבין יגור לצומת בערבי הקיץ החמים. שם, כשהוקלה הלחות, מתבוננים ביפי הכרמל הפראי, ישובים על שוחות השקיה בלב השדה המעובד, שוחחנו ארוכות כמעט על כל הדברים שבעולם: על האמונות, על החיים, על הקיבוץ, ועל מקומנו בהם. לעידית היה ידע מושחז כמעט על הכל, שנשמר תחת כסות עבה של צניעות וענווה.



נדמה שלא היה חולק על כישרונה של עידית. בשירתה, בלחניה, בחריזה ובפרוזה שהכינה כמעט לכל המועדים והחגים ביגור. סברתי, בשיחותיי עמה, שאת הכישרון הזה צריכה הייתה להפוך גם למכשיר פרקטי במאבקיה על שלמות, על יותר צדק, על חיים פחות מתסכלים בקהילה רבת-פנים.

שוב ושוב שקלנו את ערכה של המילה והמילה-שכנגד בעיצוב דפוסי החיים, אבל עידית תמיד שבה ונאחזה בעוגן החומרים הבסיסיים ביותר ביצירתה: ההר והעמק, השבת והחול, האהבה והדבש, אף על פי שבתוך-תוכה תמיד ידעה,
וגם הסכימה, שלא הכל דבש. מי שבאמת הכירה מקרוב, לא יכול היה שלא לחוש בניגודיות העצומה שבין כתיבתה התמה לבין הנפש המתחבטת ששכנה בה.

עידית לא רצתה להרע לאיש. ניסוחיה מרגשים את כולנו, מחבקים, אוהבים, כואבים, אבל פחות מקטרגים, לא תמיד מאתגרים. אף שבאישיותה תמיד חיפשה עידית יעד אחד רחוק יותר - אל היעד הזה, כך נדמה, לא זכתה להגיע בחייה הקצרים.

יחד עם המשפחה, הקיבוץ וידידיה בכל רחבי הארץ נתאבל על הפרח המיוחד שנקטף בטרם עת.

ביום שישי 27.2, בשעה 21:00, ייערך בחדר האוכל ביגור ערב לזכרה, עם מיטב שיריה.

בְּאֶמְצַע הַצָּהֳרַיִם// עידית חכמוביץ' ז"ל

בְּאֶמְצַע הַצָּהֳרַיִם
בְּאֶמְצַע הַדִּבּוּר
בְּאֶמְצַע הַהִתְקָרְבוּת
בְּאֶמְצַע הָאַהֲבָה
בְּאֶמְצַע הַחַיִים
סוֹף.

וְהַגֶּשֶׁם יַתְחִיל מָחָר
וְהַשֶּׁקֶט שֶׁאַחֲרֵי הָרַעַם
וְלַמִּלִּים יִהְיֶה מְאֻחָר
לְהַגִּיד אֵי פַּעַם.

וְרַק יוֹנִים מְבֹהָלוֹת
קְטוּעוֹת כָּנָף
בְּתוֹךְ עֵינֵינוּ הַשּׁוֹאֲלוֹת

יְחַפְּשׂוּ עָנָף.