צילום: חן בן ארי לקרן סייקס היו כל הסיבות המובנות להפסיק לשיר ולהתחיל לקונן על מר גורלה.

עוד מוזיקאים מקיבוצים:
להקת המסעות - רוקנ'רול קיבוצי חי ובועט
הקיבוצניקית מלהקת הנח"ל חוזרת לשיר סולו
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

האישה עם הקול האדיר, מקיבוץ גבעת חיים מאוחד, שאיבדה לפני כשלוש שנים בנסיבות טרגיות את בעלה, אבי שני ילדיה, לא הניחה למכות הגורל להשבית את שמחת החיים המתפרצת שלה, כמו גם את חוש ההומור המידבק. הקול בן שתי האוקטבות לא מפסיק לשיר, גם כשעצוב וגם כששמח. יחד עם להקה של תשעה נגנים ומלווים קוליים, בשם "קרן והשאר", היא עולה על הבמות ומבצעת קאברים עוצרי נשימה ומקפיצי שולחנות.

ההרכב מופיע בקיבוץ שלה ובמושבים בעמק-חפר, באירועים פרטיים ובבתי "גיל הזהב", במועדוני זמר, בהופעות פתוחות בפאבים קיבוציים, ועוד. תשעה נגנים וזמרים, עם מכנה משותף רחב של בני ובנות קיבוץ בעבר ובהווה, עולים על הבמה וכובשים אותה במופע חי ומרגש: נרי לנצ'נר מניר-אליהו שר ופורט עלי גיטרה, אסף אנגל (מגל) מכה על התופים וכלי ההקשה, אורי ממלוק מגבעת-חיים מאוחד נושף בסקסופון, וסיוון רצון (גם הוא מגבעת-חיים מאוחד) אוחז בגיטרה בס.

עוד בלהקה, שגיל משתתפיה נע בין 17 ל-41: אורלי נחמן נתנאל (קלידנית מבארותיים), אייל חרוזי (חצוצרה, במקור מעין-החורש וכיום בגבעת-חיים מאוחד), טאי אורגז (גיטרה, גבעת-חיים מאוחד) וזמרת הליווי שני דוידוב, גם היא מגבעת-חיים מאוחד.



מכינור לוויולה
קרן סייקס היא הצעירה מבין ארבעת האחים שלה למשפחת אשכנזי, ובהתאם גם ה"עטופה" מכולם. היא מציינת ארבעים שנה להולדתה ושמונה שנים להולדת בתה הבכורה אמה, ארבע שנים לבן הצעיר גיל, ואו טו טו שלוש שנים להתאבדותו של אלוף נעוריה ואבי ילדיה, ג'רי סייקס.

"עד גיל שמונה ישנתי בלינה משותפת, עם גיחות ליליות לבית ההורים, ומאז ועד לאחר הצבא לא עזבתי את ההורים שלי", היא מספרת. "אמרתי להם: 'אתם לא נוטשים אותי יותר'. אני נזכרת בעצמי כילדה ממש קטנה שמשלמת לחברה שלי מהגן ב'ממתקי יום שישי' כדי שתלווה אותי בלילות לבית של אימא ואבא. אימא היתה מחזירה אותי לבית הילדים באישון לילה. איך החוויות האלה משפיעות עלי היום? אין מצב שאין בארון שלי ממתקים, ואת הילדים שלי אני מסניפה כל היום".

מתי נדבק בך החיידק המוזיקלי?
קרן סייקס: "אבי, שהיה נהג משאית, עצר טרמפ לאחראי על המוזיקה בקיבוץ, ותוך כדי שיחה חברית הציע הטרמפיסט לאבי שישלח אותי לנגן בכינור. כך יצא שניגנתי בכינור מכיתה גימ"ל. ממש שנאתי את האימונים בבית, אז הייתי שמה הקלטה של קטע של פרלמן ויוצאת מהחדר, בטוחה שזה יעבוד על אימא... כל הדור שלי אז ניגן במרכז למוזיקה, ואני אהבתי במיוחד את ההשתתפות בתזמורת בני הקיבוצים, שהיתה מתכנסת מדי חופש, כל פעם בקיבוץ אחר. נחלקנו לקבוצות של נשפנים, סימפוניה, מיתרים. בכיתה י"א עברתי לנגן בתזמורת הסימפונית, אבל כבר הייתי על ויולה. לא הייתי שלאגר, ובעיקר עשיתי המון רעש..."

את בחינת הבגרות שלה במוזיקה עשתה סייקס על ויולה. היא נהגה לשיר, לעצמה ובחגי הקיבוץ ומועדיו. יצחק בן אהרון נהג להחמיא לקולה המרגש. בצבא שירתה כסמב"צית של פיקוד העורף בחיפה. לאחר שפעם התבקש הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, לטפל בחיילת הסוררת שמפריעה למנוחת הצהריים של השכנים בשירתה המהדהדת - היא קיבלה הוראה חד-משמעית: "אסור לשיר בין שתיים לארבע ואחרי עשר בלילה".

כל הקיבוץ מחפש
לאחר השחרור מהצבא חזרה לקיבוץ, עבדה בחדר האוכל והחלה ללמוד ב"רימון", שם אמרה לה המורה לפיתוח קול שהיא למעשה זמרת אופרה ושכדאי שתלמד את התחום באקדמיה ולא "תתבזבז על מוזיקה קלה". במהרה מאסה קרן בתחרותיות שאפיינה את בית הספר והחליטה ששנה אחת הספיקה לה. מגיל 26 ועד היום היא מוצאת פרנסה וסיפוק גדול בחברת "ינאי בתי צמיחה" שבמושב חוגלה, מדשנת עציצים ובודקת השקיה.

את המתנדב האנגלי, שהפך לבעלה, הכירה קרן בנסיבות לא ממש נעימות. היא היתה ה"בוסית" שלו בחדר האוכל, והוא בא שיכור לעבודה. היא אמרה לו בתקיפות: "אדוני, לא בבית ספרנו", והוא הלך להתאושש בחדרו אבל לא ויתר על העבודה, ובדיעבד התברר שגם לא על קרן.

"הוא התחנן לחזור לעבודה ונתתי לו סיכוי אחרון להוכיח את עצמו", היא נזכרת. "ממש אז עשו אצלנו איחוד של המטבח עם חברת קייטרינג והיה כאן בלגן נוראי עם הכלים. באתי לעבודה יום לאחר מכן ונדהמתי לראות את כל הכלים מסודרים כמו חיילים והמכונה מבריקה מניקיון. אז הבנתי שיש בבנאדם הזה משהו. אחר-כך, בקריסמס של תחילת המילניום, מישהו בא ואמר לי שג'רי מאוהב בי. הלכתי לברר את העניין, וזהו".

הם נסעו לאנגליה מתוך מגמה לחיות לצד משפחתו של ג'רי, אלא שמגבלות שונות על עבודת זרים הפריעו,