איור: רונית דינצמן "עמדו הילדים, נפנפו בידיים/ וקראו בקול אל השמים:/ שלום, שלום, בלון אדום". השורה האלמותית-חידתית הזאת, שבחרה מרים רות ז"ל (שער-הגולן) לסיים בה את "מעשה בחמישה בלונים" (איורים: אורה איל ז"ל) - מהספרים האהובים על ילדי ישראל, שנעטר פרסים רבים - הביאה עשרות מאיירים ישראלים להציע סיום ופרשנות משלהם לספר.

עוד ספרי ילדים מקיבוצים:
ילדי לוטן בעקבות האוצר - ולמען פצועי עוטף עזה
ספר ילדים: מסע מהקיבוץ בעקבות נבי הארנב
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

בתערוכה "שלום, שלום, בלון אדום!", שנפתחה השבוע במכללה האקדמית "אורנים" (בשיתוף אתר "הפנקס" לספרות ילדים, ו"ספריית פועלים". אוצרת: נועה יואלי). במלאות ארבעים שנה לצאתו לאור, מציגים המאיירים הרהורי לב, דמיון עשיר, וגם מסרים חתרניים וקודרים (נעילת התערוכה: 21 בינואר 2015).

מכללת אורנים, בה היתה מרים רות מראשוני המורים, ובה יסדה את המרכז לספרות ילדים - זכתה לשמש אכסניה לאוסף בן 3,000 ספרי הילדים שאספה הסופרת במהלך חייה.

"לפני שלוש שנים וחצי", מספר נכדה (הבלון האדום) אלון עברי, "בדיוק ביום לידתה של סבתא, 101 שנים אחרי, נולדה הבת הצעירה שלי, רוני. כל המשפחה היתה ביום עיון שהתקיים באורנים, רק אני נשארתי בחדר הלידה לצד אשתי".





אלון (43), רפתן בשער-הגולן, בנם של אדם ושפרה, התוודע אל הספר בגיל הרבה יותר מאוחר משהתוודעו אליו, והתאהבו בו, ילדי ישראל באשר הם.

"סבתא היתה הגננת הראשונה בקיבוץ, וכשהייתי ילד, היא עדיין סיפרה סיפורים בעל־פה, בגנים, בעיקר בימי הולדת. רק מאוחר יותר, בגיל שישים, כשיצאה ללמוד גננות, הבשילה כסופרת והתחילה לכתוב ספרים. אז לא, בניגוד לשתי הילדות שלי, אני לא גדלתי על הספר".

איזו סבתא היתה רות?
אלון עברי: "סבתא נהדרת. מלאת הומור ודמיון. אהבה מאוד להקשיב, והיתה לה המון סבלנות אלינו, הנכדים".

לאפות, לבשל, היא ידעה?
"בזה היא דווקא לא היתה משהו. היו לה כמה מנות קבועות, ברוח התקופה והפרודוקטים שהיו זמינים אז,
אבל אנחנו מאוד אהבנו אותן: סלט פירות, קומפוט, פיצה על בסיס לחם. לעומת זה, היא ידעה ליהנות מאוכל טוב".

ומי סיפק לה אותו?
"אימא שלי. היא בשלנית מעולה".

יש לך מושג מדוע דווקא אתה, הבלון האדום, היה היחיד מהחמישה שלא התפוצץ?
"ממש לא. אני ורון, בן דודי, היחידים מהחמישה שהם שמות אמיתיים בספר. היתר שמות בדויים, שפשוט התאימו לחרוזים. אני לא חושב שהיתה כאן איזו כוונה נסתרת".

מה, לדעתך, עלה בגורלו של הבלון האדום?
"זו שאלה שכולם שואלים. מהמקום שבו אני נמצא כיום, אני מעדיף לקחת את זה לאמירה אופטימית: הגורל של הבלון נשאר פתוח, מוביל למשהו חיובי, להתפתחות, לנסיקה גבוה.

"לא מזמן חלק אתי אחי פרשנות משלו: אחרי שארבעת הבלונים האחרים התפוצצו - הבלון האדום, היחיד שנותר, מסמל יכולת של התגברות, סוג של השלמה עם האובדן, וכוח להמשיך הלאה".