צילום: ליאור חורש "כל הדרך" - זוהי הכותרת של ספר השירה החדש מאת שלמה חורש, חבר קיבוץ עברון, ושל בנו הצלם ליאור חורש. לצד כל שיר מתוך 22 השירים של האב מופיע תצלום אמנותי שעשה הבן, והשילוב בין השניים מזמן מפגש אינטימי מרגש ואותנטי.

עוד ספרי שירה מקיבוצים:
המשוררת מהקיבוץ בוראת עולמות במילה
שירים מילדות לא-נשכחת
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

מרבית השירים בספר הצנוע (הוצאה עצמית, בהפקת עמרי חורש) מתמקדים באהבה, בטיפול באב קשיש, בהתייחסות אקטואלית לעוולות החברה, ובטבע האורגני והאורבאני. התמונות היפות אינן נוגעות ישירות לתוכן הדברים ומתקיימות בזכות עצמן, ובכבוד.

השירה של שלמה חורש, כפי שהיא באה לידי ביטוי בספר החדש - קדמו לו "כקסם נמוג לשעת צהריים" ("ספריית פועלים", 1995) ו"קליפה דקה" (הוצאת "חלונות", 1999) - נעה בין גיוס פרטים מיתולוגיים ואקטואליים לצרכיה, לבין שירה אישית וחווייתית הקרובה לעולמו ולאהוביו של המשורר.





אהבתי יותר את זו האישית, שבאה לידי ביטוי בשורות: "היום אני יודע שלא אמות לעולם./ אתמול הכל היה רע/ היה חמסין ואבק חרק בגרון./ וראיתי אישה אחת מעשנת בחושך,/ ואחר-כך הולכת לישון לבדה. היה רע ומחניק", שיר המסתיים במילים היפות: "היום יורד גשם./ גם הציפורים טוענות לאהבה חדשה/ ואני כתבתי עוד שיר./
היום אני יודע: לא אמות לעולם" (מתוך השיר "היום אני יודע").

"לרחוץ את אבא" הוא שיר נוסף שהתעלה, לטעמי, מעל השאר: "מדי שבת בבוקר/ לבוא ולרחוץ את אבא./ לפשוט את בגדיו, לפרום את הכפתורים/ לאט ובזהירות,/ לבדוק עוד פעם את חום המים,/ לאחוז בידו ולהובילו כמעט כמו אז/ כשידו החמה חפנה את ידי הקטנה./ ואז לסבן את גוו שנשא סולמות/ של חמישה מטר (חשמלאי היה)/ ולמצוא בבית שחיו את אותה/ אהבת ספרים עתיקה" (קטע מהשיר).

את הסגנון השואב מהסביבה והאקטואליה ניתן להדגים באמצעות השיר "על היצע וביקוש": "יום אחד נפתח בקצה הרחוב של ביתי/ 'המרכז הענק השופע והכדאי,/ וכל המחירים זולים וגם טריים'./ כך התפרסם בעיתון המקומי./ ותקווה מעט נשאה אותי,/ אולי אמצא את שביקשה נפשי" (פתיח השיר).

בשורה התחתונה: השירים הטובים של שלמה חורש ראויים לקריאה, והצילומים של ליאור חורש יפים כולם ומעידים על עין רגישה וכישרון.