בשבת (20.9) נפתחה בגלריה "דנה" שבקיבוץ יד-מרדכי תערוכת מיצבי וידיאו בשם "אבן הראשה", של האמנית הילה בן ארי, בת יגור.

עוד תערוכות מקיבוצים:
חומרי בעירה אמנותיים מהקיבוץ
אחרי המלחמה - תערוכות חדשות בקיבוצי העוטף
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

עיסוקה האמנותי של הילה, לאורך השנים, נובע ונוגע בגוף האנושי בכלל ובגוף הנשי בפרט, ובסוגיות פרטיות ופוליטיות הנגזרות מהגוף המטופל.

בעבודותיה המוקדמות שכפלה בן ארי דמויות שטוחות של נשים או ילדות הנשזרות אלה באלה עד שהן הופכות למארג של דמויות חסרות פנים הנטמעות בדגם החברתי שיצרו. כמי שנולדה והתחנכה בקיבוץ, מנסחת בן ארי בעבודות האלה, ובאחרות, שאלות הנוגעות ליחסי גוף־סביבה-קהילה ולמקומו של היחיד מול הכלל.



רווית הררי, אוצרת התערוכה הנוכחית שמתמקדת כולה בהקרנות וידיאו החוזרות ונשנות ב"לופ" אינסופי - אומרת על עבודותיה של בן ארי: "בסדרת עבודות הווידיאו אמנם נשלפת דמות נשית בודדת מתוך הקולקטיב, אולם סימניו של המבנה החברתי שבתוכו היא נאלצת לפעול עדיין ניכרים בסביבתה.

"בשלוש עבודות וידיאו כמעט נעדרות תנועה נצפות דמויות נשיות המאזנות את עצמן בקושי רב במה שנראה כתנוחות אתלטיות מאומצות. בכל אחת מהעבודות נראה הגוף הנשי כמו תלוי על בלימה בתנוחה שברירית, מתוח עד כאב בניסיון מאומץ לאזן את עצמו במערך שבו הוא נתון. העובדה שמדובר בעבודות וידיאו המוקרנות בלופ, להבדיל מתמונות סטילס המקפיאות רגע בודד, יוצקת בהן זמן אינסופי - המיתרגם למאמץ האינסופי של כל אחת מהדמויות לשמור על איזון".

בעבודה "חצי גורן", לדוגמה, נטועה הדמות הנשית בשדה בתנוחת "נר". מסביבה חצי גורן של מוטות ברזל הנעוצים באדמה, כגדר פרוצה בלבו של שדה מעובד, או כאזכור ברור למבנה החברתי המזוהה כל כך עם טקסים ישראלים ממלכתיים.



הגוף הנשי נעשה חלק ממערך הכלונסאות, נטוע בקרקע כאחד מן העמודים המשלימים את חצי הגורן, לכוד בתנוחה המאומצת שנכפתה עליו, נע בין חוזק לחולשה ובין עוצמה לשבריריות.

גם בעבודה הקרויה "גשר" מופיעה דמות נשית בלב השדה, אלא שהפעם היא מכופפת בתנוחת "גשר" מעל שתיל רך. הגוף נתון בתנוחה כמעט בלתי-אפשרית בניסיון לייצב את עצמו על הקרקע, מגונן על השתיל כגג,
אך גם טורד מנוחה בשל החשש שיקרוס ויתמוטט מעליו. גם השתיל עצמו מופיע בתפקיד כפול: כצמח עדין ורך שזקוק להגנה, אך גם כסמל פאלי המזדקר מן הקרקע ככלי נשק דוקרני.

בגלריה דנה, לצד המסכים, בנתה בן ארי מיצב הנראה כקונסטרוקציה של עמודי ברזל, התומכת בקירות הגלריה. "זוהי קונסטרוקציה נפוצה באתרי בנייה", כותבת האוצרת, "אך העמודים, שנראים עשויים ברזל חלוד, עוצבו למעשה מנייר מודפס, והמרקם המתכתי הוא אשליה שנוצרת באמצעות סריקה והדפסה. המבנה התומך, העשוי מחומר שברירי ומתכלה, מייצר אשליה של חוזק ותמיכה, בדומה לגוף האנושי".

שמה של התערוכה - "אבן הראשה" - נלקח משמה של האבן המרכזית המייצבת את הקשת במבנים שונים. בלעדיה, יקרוס מבנה הקשת. בן ארי הופכת את האלמנט האדריכלי לאלמנט פיזי שבאמצעותו היא משרטטת את הקשר הטעון והמעורער עם המרחב המקומי הישראלי שהעבודות מתקיימות בו.

התערוכה תינעל בדצמבר.