קיבוצי עוטף-עזה חוזרים לשגרה, ושערי הגלריות בהם פתוחים לרווחה ומזמינים את המבקרים לפרגן לאמנים המקומיים.
בגלריה בבארי מוצגת התערוכה "הלך נפש" של יוחנן דרוקר ודונדי שוורץ, חברי הקיבוץ (אוצרת הגלריה: זיוה ילין).

עוד תערוכות מקיבוצים:
"רחצה לילית" בתערוכה חדשה של בן קיבוץ
אמנות ישראלית ופלסטינית במוזיאון ההתיישבות
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

יוחנן דרוקר, בציוריו עזי המבע והצבע, מתבונן וחוקר את חורשות האיקליפטוסים המתים באזור. עצים אלה נשתלו על־ידי הקק"ל החל משנות החמישים של המאה הקודמת ואילך, במטרה להפריח את השממה וליצור אזורים של צבע ירוק וצל.

חלק מהחורשות נכחדו במהלך הזמן בשל מזיקים ומחלות שתקפו את העצים. יוחנן נמשך אל האסתטיקה המרתקת של העצים המתים. הוא יוצא אל החורשות בכל עונות השנה, בשעות שונות של היממה, ובוחן את הצבעים המשתנים, את גזעי העצים שחלקם גדועים ועקורים, וחלקם מתים זקופים.

גם הלכי הרוח של האמן מחלחלים אל העבודות. צבעוניות עזה שוררת בציורים. האדום שולט, זכר לשטיחי הכלניות הפרושים בראשית האביב, או שמא זה הדם השפוך באדמת האזור, הד למלחמות הבלתי-פוסקות.



סדרת עבודות נוספת נעשתה בעקבות התבוננות בבריכות המים בקיבוץ. אף הן צולמו וצוירו בשעות היום השונות. יוחנן עוקב אחרי הצבעים, הצורות המשתקפות, תנודות המים, הצמחים, בעלי החיים בבריכות. יש עבודות של שקט, ואחרות שיש בהן געש ומערבולות.

שתי עבודות הן אישיות מאוד: האחת - פורטרט של אטו ז"ל (חותנו). הגב השחוח, החולצה המקומטת, הידיים התחובות בכיסים ורצועות ה"שלייקס" מסגירים את האיש שהיה. השנייה - יוחנן עם נכדתו הבכורה זיו, תמונה של רוך ואינטימיות.

יוחנן בודק, חוקר ומתנסה במנעד רחב של חומרי ציור, במצעים מגוונים ובצבעוניות אקספרסיבית. קשת רגשית שלמה עולה מסך העבודות - החל בעדינות, רכות וניקיון, ועד לסערה צבעונית.

לצדו מציג דונדי שוורץ מצגת מצילומי האזור שלו, "שוטים" קצרים, סטילס ווידיאו של נוף הנגב הצפוני מהקרקע ומהאוויר, משולבים עם כמה תמונות ישנות מימי הצבא הסדיר שלו. לדבריו, המדים אותם מדים, ורק האנשים מתחלפים... בימים אלה אכן מתבקש לחבר צבא ונוף מקומי.

נעילת התערוכה: 20.9 .



מסרים בקומפוזיציה
לא הרחק משם, תיפתח בשבוע הבא (19.9), בגלריה ציאורים שבקיבוץ אורים, תערוכתה של גילה ספיר,
חברת הקיבוץ, תחת השם: "טבע דומם וארס פואטיקה". גילה ספיר היא אמנית רב-תחומית, לצד היותה מורה למדעים ולהכרת הסביבה בבית הספר האזורי "ניצני אשכול", שם היא גם מקיימת חוג בובנאות.

"כשאמן ניגש לצייר או לצלם טבע דומם, הוא בוחר ומסדר לעצמו סביבה המכילה כלים שונים מחיי היום־יום, פירות, פרחים, אריגים ושאר חפצים בעלי משמעות סמלית", אומרת ספיר.

"המסרים הסמויים עוברים אל הצופה באמצעות קומפוזיציה, צבעוניות וטכניקה הכוללת את שאר המרכיבים של שפת האמנות. בעבודתי אנסה לשבור את כללי האסתטיקה של טבע דומם, ואעשה שימוש בפואטיקה כאילו היתה חומר גלם בציור".

נעילה: 25.10.