יום אחד, בימי החופש הגדול, מגיעה משפחת גורביץ' לקיבוץ לוטן שבערבה. משהו בבני המשפחה החדשה מעורר את חשדם של ילדי הקיבוץ.

עוד ספרי ילדים מקיבוצים:
מסע מהקיבוץ בעקבות נבי הארנב
פתרון יצירתי נגד "צבע אדום"
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

הם מתחילים לעקוב אחריהם, ומגלים שמטרת בואם היתה לחפש אוצר שנמצא במכרות תמנע. האוצר קורץ גם לילדי הקיבוץ. כמובן שהם אינם רוצים אותו לעצמם, אלא למטרה נעלה - גיוס כסף עבור ילדי שדרות ועוטף-עזה, שנפצעו מקסאמים במלחמה מול עזה.

במיוחד נוגע ללבם סיפור שמספר להם חבר קיבוץ על ילדה פצועה שהמדינה אינה עוזרת לה. הם יוצאים למסע בעקבות האוצר שבמכרות תמנע, ובדרך אליו נלחמים בכנופיות שודדים ובדרקונים, ומתגברים על מכשולים בעזרת תיבת קסמים שהביאה המשפחה החדשה.

זהו רק חלק מתיאור העלילה, ההולכת ומסתעפת, בספר הילדים והנוער "הרפתקאות ילדי קיבוץ לוטן" שחיבר עופר אלון מקיבוץ גרופית, ושראה לאחרונה אור בהוצאת "סטימצקי".

רוצים לדעת עוד? אז נמשיך, רק עוד קצת - כדי לא לעשות "ספוילר" ולקלקל לקוראים העתידיים. במכרות תמנע פוגשים הילדים עם בלתי-מוכר, המחולק לשלושה שבטים שמסוכסכים ביניהם.

הילדים, כצופים מבחוץ, יודעים שרק שיתוף פעולה יאפשר לבני העם חיים טובים, אבל ניסיונם להתערב גורם למותה של מנהיגת אחד השבטים. בהמשך עומדים בפניהם אתגרים נוספים, וגם דילמות מוסריות לא פשוטות.

קסמים ודרקונים
צירוף מקרים מעניין הביא לכך שהסיפור, שנכתב במהלך 2008 - אחת השנים הקשות ביותר בעוטף-עזה, שהגיעה לשיאה במבצע "עופרת יצוקה" - יצא לאור בעיצומו של מבצע "צוק איתן". בפרפראזה על שם ספרו האנטי-מלחמתי של הסופר הגרמני אריך מריה רמרק, שהתפרסם ב-1929, ניתן לומר כי "במערב (הנגב) אין כל חדש".

גם סיפור כתיבת הספר ייחודי. לפני שש שנים, כשהתגורר בקיבוץ לוטן, התנדב עופר אלון לערוך את העלון המקומי. יום אחד הבזיק במוחו רעיון: לפרסם בעלון סיפור בהמשכים, שחברי הקיבוץ וילדיהם יהיו מעורבים בכתיבתו.

הוא חיבר פרק אחד של הסיפור, ובהתאם לתגובות, להערות, לרעיונות ולהצעות העלילתיות שקיבל - חיבר את הפרק השני, שהתפרסם כעבור שבועיים בעלון הבא. כך זה נמשך כשנה וחצי. הסיפור צבר תאוצה ומדי שבועיים היו הילדים ממתינים בקוצר רוח ליד תאי הדואר לחלוקת העלונים, רק כדי לקרוא את פרק ההמשך.

באופן טבעי, נגע סיפור ההרפתקאות בחיי היומיום של הקיבוץ והמדינה. גיבוריו היו 25 ילדי הקיבוץ, מכיתה א' עד ו', שהופיעו בו בשמותיהם הפרטיים. הם והוריהם היו שותפים מלאים לא רק לסיפור אלא גם למסרים.

"פעם כתבתי שהילדים מזהים ערבים רעולי פנים שלוקחים מישהו בשבי", מספר אלון, "ואז בא אליי אחד החברים בטענות שאני מציג את הערבים כאויבים. 'היום יש שלום ואנחנו כבר לא נלחמים בהם', הוא אמר לי, ודרש שאוריד את המשפט הזה. כתוצאה מכך, בפרק הבא שהתפרסם בעלון - הערבים רעולי הפנים שיתפו פעולה עם כוחותינו".

כוחותינו, כאמור, נלחמו לא רק מול בני אנוש רשעים, אלא גם בדרקונים מעוררי אימה.

"שמעת את הרמטכ"ל", אמרה נוי, שתמיד היתה עם שתי רגליים על הקרקע, "הוא אמר שיש שם מטמון בדיוק כמו שיש דרקונים בעולם. אני לא מניחה שאת חושבת שיש דרקונים בעולם?"
"תרשי לי לתקן אותך, יש דרקונים בעולם..." אמרה נגה.
(מתוך הספר "הרפתקאות ילדי קיבוץ לוטן")

במהלך השנים התפרסמו בעלון חמישה סיפורים, שבשני האחרונים שבהם קבעו הילדים וההורים גם את נושא הסיפור. את שני הסיפורים הראשונים ערך אלון לספר אחד: "הרפתקאות ילדי קיבוץ לוטן", שכאמור נמכר בימים אלה ברשת סטימצקי, וגם באינטרנט.



עשייה חברתית
עופר אלון (46), נשוי לטלי ואב לנוי (17) ולעמית (14), נולד וגדל בקיבוץ בארי שבנגב המערבי. הוא התחנך בקיבוץ בתקופת הלינה המשותפת, והיה מעורב בחיים הציבוריים מגיל צעיר.

עוד בהיותו בשירות סדיר היה חבר במזכירות הקיבוץ. אחרי שירותו הצבאי שימש כמדריך נוער בבארי, ואז עזב ועבר להדריך נוער בכפר-רופין. סיבוב קצר בתל אביב הספיק לו להבין שהעיר הגדולה היא לא בשבילו, והוא הדרים לקיבוץ אליפז שבערבה, שם הכיר את אשתו.

מאליפז עברו לאילת, ושם החל אלון לעבוד בחברת גינון. כיום הוא מנהל את החברה, האחראית על הגינון בכמה בתי מלון. אחרי שמונה שנות מגורים באילת, עברה משפחת אלון להתגורר בקיבוץ לוטן, וכעבור שבע שנים, זה ארבע שנים וחצי, הם בקיבוץ גרופית.

אם היה הדבר תלוי בהם, אומר אלון, הם היו מצטרפים בשמחה כחברים באחד הקיבוצים. "לצערי, קנינו בזמנו משק במושב בדרום", הוא מספר, "אך לא ניתן היה לעבור אליו, והייתי צריך לשלם מדי חודש משכנתה של אלפי ש"ח. עם חוב כזה אי־אפשר להתקבל לחברות