"במקלחת המשותפת של הקיבוץ הופך משהו אינטימי, פרטי, לא-מוגן, לנחלת הכלל, נחשף ומגלה את עצמו ללא יכולת בחירה", כותב סשה סרבר, אוצר התערוכה "רחצה לילית" בגלריה "מנשר" בתל אביב, של הצייר יונתן (יוני) גולד - מרצה במחלקה לאמנות רב-תחומית בבית הספר "שנקר" - שנולד וגדל בקיבוץ אפק, והיום חי ומצייר בתל אביב.

עוד תערוכות מקיבוצים:
אמנות ישראלית ופלסטינית במוזיאון ההתיישבות
הפכה את "המתנות האסורות" מהקיבוץ לאמנות
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

גולד למד אמנות באמסטרדם ובמדרשה לאמנות ב"בית ברל", ותולדות האמנות באוניברסיטת חיפה. במהלך השנים הציג מעבודותיו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות, בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם. לדבריו, יש בתערוכה החדשה נרטיב קיבוצי המתייחס גם לחוויית הנעורים באפק, שהיתה מאוד חיובית עבורו, אך לא רק אליה.

"נושא הרחצה המשותפת מטופל מאוד בתולדות האמנות - ראו את הרוחצות של פיקסו ועוד", אומר גולד. "גם את המקלחת המשותפת ציירתי כחוויה ישראלית אותנטית, שמגיעה לידי ביטוי בעיקר בשירות הצבאי, ולא מתוך ביקורת על מה שהיה".



אז היכן בכל זאת נכנס הקיבוץ לעשייה האמנותית שלך?
יוני גולד: "החיים בקיבוץ תרמו ערכים שעזרו, לי ולבני קיבוץ אחרים, לשאוף לחברה טובה וסוציאלית יותר.
בציורים שלי ישנה התייחסות לפרט מול הכלל, ויש בהם יותר אמירה פוליטית מאשר קיבוצית.

"בתערוכה הזאת אני מציג ציור של בחור יוצא דרך חלון. החברים שצפו בו טענו כי מדובר בבריחה מהלינה המשותפת, למרות שלא כיוונתי לכך אלא למצב של מלחמה שגורם לו להימלט מהבית. אבל זה מרחיב את היריעה וגורם גם לי לחשוב על כיוונים אחרים".

אז אתה חי בשלום עם העבר הקיבוצי, בניגוד ליוצרים רבים אחרים?
"בסך הכל כן, אבל הדבר שהיה קשה לי יותר מכול היה הבירוקרטיה. כל עניין היה צריך לעבור דרך ועדות. רצית ללמוד ארכיטקטורה ושלחו אותך ללמוד חקלאות, כי זה מה שהקיבוץ היה צריך. רצית רכב כדי לקפוץ לעיר, והסדרן לא נתן לך כי הוא היה מסוכסך עם אמך. היה חוסר יכולת לממש דברים פשוטים. זה מה שקומם אותי בקיבוץ שלי, שאליו אני מאוד קשור גם היום".