קצת לפני תחילת קיץ 1955 נקלע אלי גרן, אז חבר צעיר מקיבוץ גבע, לבניין ההסתדרות בתל אביב. גרן, שמיהר, מעד על מדרגות הבניין, ובחור צעיר תמך בו ועזר לו לקום על רגליו.

עוד על התיאטרון הקיבוצי:
מדברים מהרוכסן: השחקן הקיבוצניק חושף הכל
בחזרה לשברי המלחמה ולשלום חנוך של הקיבוץ
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

כשתהה על קנקנו של הבחור התברר לגרן שמדובר בבמאי צעיר, שחזר לא מכבר מלימודי תיאטרון באנגליה והוא זקוק לעבודה. "איזה יופי", שמח גרן, "בדיוק מחפשים אצלנו במאי להצגת סיום הלימודים של מחזור ח', אולי תבוא?" - "בשמחה", ענה לו הבמאי הצעיר, "שמי מנחם גולן".

כך הגיע גולן ז"ל לחודשיים סוערים בקיבוץ גבע, במהלכם ביים את הגרסה המקומית למחזה הקלאסי "מעיין הכבשים" מאת המחזאי הספרדי הנודע לופה דה וגה. כמאה מחברי גבע וילדיו השתתפו בהצגה, שהועלתה פעם אחת בלבד - על גג בית האריזה הישן שהיה ממוקם בימים ההם בכניסה לקיבוץ - ומשכה אליה צופים מכל העמק.

המחזה, שראה אור בשנת 1619 במדריד וזכה מאז לעיבודים רבים, מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בכפר ספרדי בשם מעיין הכבשים בשנת 1476 ומספר על שליט שהתעלל בתושבי הכפר ועל מרד נגדו שהובילו שתי נשים. הוא כולל סצנות לא-פשוטות של רצח, אונס ואלימות, ומהווה ביקורת נוקבת על התקופה האפלה בה שלטה הכנסייה בספרד.



"זו היתה ההפקה הגדולה והיפה ביותר בתולדות גבע", נזכר גרן השבוע. "כל הקיבוץ התעסק במשך חודשיים רק בזה. אני זוכר שמנחם התארח בזמן החזרות בחדר שלי, ואני עברתי לגור עם הוריי.

"מנחם, שזו היתה ההצגה הראשונה או השנייה שביים בחייו, היה טיפוס נמרץ וחרוץ, מלא עוז ועזוז. הוא לא חשש להביע את דעתו בקול רם, הן על היכולות התיאטרליות של חברי הקיבוץ וילדיו, והן על החיים החברתיים או על ענפי המשק".

"ההפקה נעשתה כולה בכוחות מקומיים", מספר נחום לנדאו מגבע, שהיה אז תלמיד כיתה ט' וזכה לתפקיד קטן בהצגה. "החזרות נערכו בשעות הערב ונמשכו עד השעות הקטנות של הלילה,
כשכל ילדי הקיבוץ נמצאים שם כמובן. בחודשיים האלה כמעט לא למדנו. בית האריזה הפך למבצר של ממש וסוסים הובאו במיוחד מתל־יוסף.

"היו במחזה גם כמה משפטים שנכנסו לעגה המקומית, כמו: 'שפע נקניקים! חמדה לעין!' שבו השתמשו מאז בגבע לתיאור ארוחות חגיגיות, או 'פרנאנדו גומס דה גוסמאן, את מי עיניי רואות!', שאותו אמרו החברים זה לזה כשנפגשו. אני זוכר את גולן כבמאי חם ואפילו קצת קשה, אבל התוצאה הסופית היתה יפה ומרגשת מאוד".

בשולי הדברים, פנייה לקוראים: למרות חיפושים רבים, לא מצאנו תמונה מערב ההצגה או מתקופת החזרות. אם נתקלתם בתמונה כזו - נשמח ב"ידיעות הקיבוץ" לקבל עדכון.