כמה נגנים, חברי קיבוצים, התקבצו בשנת 1970 סביב המנצח אבי אוסטרובסקי, אז חבר קיבוץ להב, ויזמו את השדרוג של תזמורת החובבים-הנלהבים בה ניגנו, והקמה של תזמורת קאמרית קיבוצית מקצועית.

עוד על תזמורת "נתניה הקאמרית הקיבוצית":
חצוצרן בכיר ינגן עם "נתניה הקאמרית הקיבוצית"
אושר: הקאמרית הקיבוצית בשותפות עם נתניה
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

היו שם הכנרית כרמלה שגיא, אז מברור-חיל, ארמנד בר-גיא ז"ל, מעברון, ואורי חן, מחפציבה. הם לא רק שאפו לעלות מדרגה ולהתמקצע, אלא ביקשו גם להציע "מקום עבודה" לנגנים מקצועיים מקיבוצים.

זמן קצר אחרי ייסודה, הצטרף לתזמורת רן בן-נפתלי מעין-המפרץ, כיום ותיק הנגנים, שיפרוש בקרוב לפנסיה, וב-1977 הצטרף אליה הוויולן יעקב אבנט ממעברות, שאין בקי ממנו (ובקרוב גם לא יהיה ותיק ממנו) בסיפור התזמורת וגלגוליה.

כשהצטרף לשורותיה היתה כבר בשלהי גלגולה השני ופעלה כגוף מקצועי, בהנהלתו של נועם שריף, אחרי כמה חודשים ששבתה מנגן בעקבות מלחמת יום כיפור. כמעט כל הנגנים, מספר אבנט, היו חברי קיבוצים, אליהם נספחו כמה תושבי קיבוצים, ושכירים בודדים.

בגלגול החדש נוספו לתזמורת - שהתבססה עד אז על כלי מיתר בלבד - כלי נשיפה. את חזרותיה קיימה ביומיים מרוכזים מדי שבוע, ואת הופעותיה נתנה בעיקר בסדרות למנויים, שהתקיימו בקיבוצים, בלילות שבת. ולמרות התנאים הספרטניים משהו, כבר אז, באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, זכתה התזמורת להכרה באיכותה.

גם בחו"ל צברה מוניטין, וכמעט מדי שנה יצאה לסיבוב הופעות מעבר לים: תחילה לאירופה, בהמשך לארה"ב ולמקסיקו, ואפילו לדרום קוריאה הגיעה. הנגנים היו מכל הזרמים הקיבוציים, "מה שהיה אז די ייחודי", מציין אבנט, משועשע. ייחודה הנוסף של התזמורת, השריר וקיים עד היום, הוא שליחותה החברתית: קיום סדרות מנויים בפריפריה, באולמות קיבוציים ואזוריים, לא פחות מאשר באולמות נחשבים במרכז.

"את הערך המוסף הזה של התזמורת", מבקש אבנט לציין, "יש לזקוף לזכות המנהלת עדה ידלין ז"ל, מחצרים, ואחריה לאהרון קדרון מכפר-החורש. שניהם ראו בסדרות האלה חשיבות עליונה ושליחות אידיאולוגית, והשקיעו בהן מאמץ רב".

מאז הקמתה פעלה ונוהלה התזמורת, כמו כל הגופים האמנותיים הקיבוציים, על ידי "ברית התנועה הקיבוצית", וכמותם, ומן הסתם כמו כל גוף אמנותי ורפרטוארי, לא מסחרי, נאלצה לקושש משאבים ולהיאבק על מקומה ועל קיומה.

ההכרה האמנותית והציבורית, שבאה במידה רבה בזכות המנהל האמנותי־המנצח השלישי, ירון גוטפריד, ובעקבותיה התמיכה התקציבית, של מנהל התרבות במשרד החינוך - הקלו במעט, אך בעיקר העול הכספי, שהלך והכביד, המשיכה לשאת "הברית".

ב-2011 יצאה אפוא התזמורת הקאמרית הקיבוצית מחסות "הברית", ופתחה בחיפוש אחר שותף שיתחלק בבעלות עליה ובמימון פעילותה, עם התנועה הקיבוצית. "זה היה לגמרי לא פשוט", מספרת אפרת בן זאב, ילידת שער-הגולן, מנהלת השיווק של התזמורת, הנושאת כיום את השם "תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית".

במיוחד פעלו וטרחו, בחיפוש השותף המבוקש, המנצח ירון גוטפריד וחבר הוועד המנהל עמוס ערן. עיריית נתניה נענתה ונכנסה לשותפות. כיום היא נושאת בכשני שלישים מתקציב התזמורת (השאר מתחלק בין הכנסות עצמיות, משרד החינוך והתרבות, והתנועה הקיבוצית), ונהנית, בתמורה, ממותג רב ערך, ומקונצרטים חינוכיים של התזמורת לתלמידי העיר.



ח"כ לשעבר עדנה סולודר (גשר), יו"ר הוועד המנהל של התזמורת, מלווה אותה עוד מגלגוליה הקודמים, כשהיתה מזכירת "הקיבוץ המאוחד" וגם בהמשך כמזכירת "ברית התנועה הקיבוצית" וכחברת כנסת.

"אני רואה חשיבות רבה בקיומה של התזמורת מאחר שחשבתי ועדיין אני משוכנעת בחשיבותם של כלים אמנותיים ותרבותיים לתנועה הקיבוצית שיביאו (ולא רק הם) יצירה אמנותית במיטבה גם לפריפריה, ושיהיו מקום השתלבות למוזיקאים בני קיבוצים ואחרים וייקחו חלק גם בחינוך המוזיקלי - כפי שעושה זאת בהצלחה מרובה נתניה הקאמרית הקיבוצית".

גם עם שם חדש, מנצח חדש (שלו עד-אל) והנהלה חדשה (ועם 34 נגנים, מחציתם נשים, מחציתם יוצאי חבר העמים, וחמישה נגנים קיבוצניקים בלבד) - לא קלה דרכה של התזמורת, אף שהיא מוערכת ועטורת שבחים, חביבה על מנצחים מהארץ ומחו"ל, ודורגה ב-2013 על ידי מנהל התרבות כתזמורת הקאמרית הטובה בארץ.

"אנחנו עובדים קשה, שוחים נגד הזרם הפופולארי-המסחרי", אומר הוויולן אבנט. "החזרות מתקיימות במתנ"ס בשכונת דורה בנתניה, כמעט בכל ימות השבוע, לעיתים קרובות בשעות לא רגילות, הגמול הכספי זעום למדי, ורק האהבה למוזיקה ולתזמורת מחזיקה את הנגנים, בהם לא מעט אימהות צעירות לילדים קטנים.

"אנחנו נותנים למעלה מ-120 קונצרטים בשנה, וממש