"מתנות אסורות", זה שמה האירוני של עבודת הגמר שמציגה שי גיל בתערוכת הבוגרים של הפקולטה לאמנויות במכללת "סמינר הקיבוצים", המוצגת עתה (ועד 9 ביולי) במרכז עמיעד, ב"שוק הפשפשים" ביפו.

עוד אמנות קיבוצית:
תערוכה: הקיבוץ בעיני מי ש"לא ידע את סטאלין"
גלריה הקיבוץ בתל אביב: אמירה קיבוצית בעיר
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

"מתנות אסורות" הן סעיף בתקנוני הקיבוץ - לפחות כפי שהכירה בבית ניר, הקיבוץ בו גדלה - המונה את המתנות שנאסר על החברים לקבל (להבדיל מכאלה שהותרו).

אותם תקנונים, משנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, מאגדים שורה ארוכה של תקנות וחוקים בכל תחומי החיים. "תודה לאל, הם נעלמו מזמן, וכבר אינם רלוונטיים", מסבירה שי, "אבל לדעתי הם עדיין מלווים את חברי הקיבוץ, וגם את אלה שעזבו אותו".

היא עצמה (27) צעירה מכדי לזכור את עול התקנונים הנ"ל, וגם, אגב, את הלינה המשותפת והחינוך המשותף, שזכורים לרע לכמה וכמה יוצאי קיבוצים והונצחו, מתוך טינה וחשבון, באמנות לסוגיה, של יוצרים מתוכם. "רציתי להתרחק מהנושאים האלה, שכל כך הרבה כבר עסקו וטיפלו בהם, מה גם, שאישית לא הספקתי ממש לחוות אותם".

גם את התקנונים לא.
שי גיל: "נכון, אבל החוקים והתקנות האלה עדיין מהדהדים. הם נשארו חקוקים בי, פיזית ומטפורית, ולדעתי, גם בכל חבר ועוזב קיבוץ, ותיקים וצעירים, על כל המשתמע מכך".

שבעה צילומים כוללת העבודה, וסרט וידיאו קצר, שבו, על רקע תמונות המועדון לחבר בבית-ניר, מקריאה שי סעיפים מן התקנון, ולצדם עונשים הצפויים למפרי התקנות.

על פודיום בחלל האולם מונח, נכלם משהו, קובץ התקנונים עצמו, שלקחה בהשאלה מארכיון הקיבוץ. "התקנון אמור לשמור על הקיבוץ מפני שינויים", היא אומרת, "ודפיו המצהיבים, הדבוקים זה לזה, מעידים שמעט ידיים דפדפו בו, ובכל זאת כלליו נשמרו בקפדנות. לצורך העבודה נסעתי לקיבוץ, דפדפתי בתקנון, ועם כל דף מצהיב שהפכתי עלו בי זיכרונות ילדות".



תקנון, טריטוריה וקהילה - אלה, לדעתה של שי, היו פעם שלושת קודקודי המשולש ששמו קיבוץ. היא, שעזבה אותו לפני ארבע שנים כדי ללמוד אמנות, ומתגוררת כיום עם בן זוגה ברמת גן, "ממשיכה לשמוע את נקישותיו של המשולש גם מרחוק".

מתוך אילו תחושות או מצב רוח נוצרה העבודה - חשבון? טינה? גיחוך?
"יש כאן ודאי נימת ביקורת של מי שנמצאת כיום במקום אחר, פיזית ומנטאלית, במעין מצב ביניים,
ועדיין מנסה להבין מה נשאר בי משם, מה לקחתי אתי, ואיך אני אמורה להתנהל בין שם לפה, בין אז לעכשיו.

"אין להכחיש שלקחתי אתי מהקיבוץ גם ערכים חיוביים - מוסר עבודה, רגישות חברתית - ואני מנסה לתת להם מקום וביטוי בהווה. העבודה שאני מציגה בתערוכה מנסה לבטא את מה שאני מרגישה בשילוב הזה, של העבר וההווה".

עכשיו, כשהתקנונים, הציוויים והאיסורים אינם כבעבר - הקיבוץ הוא אופציה מבחינתך?
"החזרה לקיבוץ בעתיד, היא בהחלט אופציה. לדעתי, זה מקום נכון ובטוח לגדל בו ילדים, אבל לא עכשיו. כרגע התוכנית שלי היא להמשיך ללימודי תואר שני בטיפול באמנות".