המילה "חלטורה", על פי המילון הוויקיפדי, באה לתאר "עבודה צדדית לשם הכנסה נוספת, עבודה שלא במסגרת העבודה הקבועה". על פי הפירוש הנוסף, הרווח יותר בקרב הבריות, מדובר ב"ביצוע מרושל, לא מקצועי".

עוד מוזיקה מקיבוצים:
"אני גאון, משוגע והמוזיקאי הפורה בארץ"
היישר מהסיקסטיז - להקת החתונות הקיבוצית
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

חברי להקת "החלטורה", שחיה ובועטת כבר חמש שנים בפאבים ובפסטיבלים קיבוציים ועירוניים, כמו גם בחתונות ובשמחות למיניהן - "מודים באשמה" הראשונה, שהרי הם, כולם, מתפרנסים לא רק מההרכב המקפיץ אלא גם ובעיקר ממשלחי יד שונים; והם דוחים בבוז את הפירוש השני: "בז'אנר שלנו, רוק מזרח-תיכוני, אנחנו מקצוענים לגמרי".

וכדי שלא רק הם יעידו על עצמם, אלא חתן-כלה יעשו זאת במקומם, הרחקנו את העדות לאתר "מתחתנים", בו כתבו בני זוג שנישאו בשנת 2012, בין השאר: "פשוט הצלחה אדירה! חבר'ה מקסימים שבאמת יודעים לעשות שמח. יש להם סטייל מיוחד שמעלה חיוך באופן אוטומטי מהרגע שהם עולים לבמה, ומשם זה רק הולך ונהיה יותר טוב.

"החבר'ה האלה מקצוענים אמיתיים: באו מוקדם, דאגו שיהיה סאונד מטורף, ומהרגע שהתחילו לנגן - פשוט פרצה לה כזאת שמחה שאי-אפשר לתאר. הם נתנו ארבעים דקות של מוזיקה וקצב בלי להפסיק לרגע. ללא ספק 'החלטורה' היתה תוספת מעניינת ושדרגה לנו את האירוע. היה ערב בלתי-נשכח מכל הבחינות".

חברי הלהקה הקבועים (לפעמים מצטרפים נגנים אורחים): נועם גבע (33, עין-שמר) על הבוזוקי והשירה; המתופף מיכה קורקוס (29, רמת השרון); אביב רם (50, עין-השופט) - גיטרה בס; אייל ניסקה (33, שדה-ניצן) - קלידים ואקורדיון; איתמר ברק (34), בן קיבוץ חצרים שמתגורר בתל אביב - גיטרה.

ומה הם עושים מלבד "החלטורה"? נועם גבע מנהל את החממה החינוכית שהקים אביו אביטל בעין-שמר, מיכה קורקוס מנגן בהרכבים שונים, אביב רם מתפרנס מאולפן הקלטות שהקים בקיבוצו, אייל ניסקה חקלאי במושב הדרומי, ואיתמר ברק - אנימטור.

ההופעה אליה הצטרפתי בבר-מסעדה בתרשיחא, מתקשה להשאיר צופה אחד אדיש וצלחת אחת שלמה. בזו אחר זו נשברות הצלחות כמנהג היוונים, ויושבי המקום, המצטיירים כאדישים בתחילת הערב, מקפצים במהלך ההופעה על השולחנות וברחבה הקטנה כבני צאן ללא רועה.

השירים המקוריים, בסגנון עדות יוון-בלקן-אגן (המזרח התיכון, וגם זה של רקדנית הבטן) - יוצרים אירוע יוצא דופן המשלב מערב ומזרח, גיטרות ובוזוקי, בלדות ושירי חפלה.

גם הדיסק שהוציאה החלטורה ב-2012, שנקרא "הופה", מכיל שירים שכבר על פי שמם ניתן להתרשם מאופיים הרוקיסטי-ים תיכוני: "רוזמרין", "רחלי", "שיר החתונה", "שיר הטחול", "ג'מילה", "מסיבת רווקים", "הופה", ואפילו שיר הנקרא "שחורציאנידיס", מעין מחווה לענק היווני של "מכבי".



נועם גבע, מייסד הלהקה והזמר שלה, שאף חתום על מרבית המילים והמנגינות, נזכר ב"גסט האוס" ההודי, בו ישבו הוא וחברו הטוב מהצבא בשנת 2009 והגו את ראשית החלטורה.

"החבר שלי היה בדרכו לארץ כדי להשתתף בחתונה של חבר שלישי. סיכמנו שנעשה לו שיר לחתונה, ושם כתבנו את 'שיר החתונה' שהפך מאוחר יותר לחלק מהרפרטואר של הלהקה. ראינו שיש חיבור טוב ושצריך לכנות אותו בשם. בגלל נסיבות החתונה והשיר זרקנו 'החלטורה', וזה תפס.

"החבר לא המשיך, אבל כשחזרתי לארץ הקמתי להקה עם אביב רם וחברים. היינו נפגשים ועובדים בעין-השופט, באולפן שלו, או בתל אביב. עם הזמן החלו ההופעות. חתונות זה עניין שבשגרה, אבל התארחנו גם בפסטיבל יערות מנשה (פעמיים), ברדיו '88FM', בקיבוצים עין-שמר, גזית, משמר-העמק, עין-השופט, ביקב בקיבוץ לוטם, בברעם, ובתל אביב. היתה לנו גם הזמנה יוצאת דופן מבית כנסת רפורמי, 'שכטר', בתל אביב".

"הלהקות שאנחנו חשים קרבה אליהן הן 'בום פם' ו'סומסום', שכמונו - הן להקות 'אינדי' עם קהל מעריכים קבוע שהולך איתן לכל מקום", אומר אביב רם. "אנחנו מנהלים את עצמנו, עלויות ההפקה לא-גדולות,
ואולי רק בקטע היחצני יש לנו 'פאק' מסוים. עובדה שאנחנו מנגנים ושרים כבר חמש שנים ועוד לא שמעו עלינו. אגב, ברדיו-דימונה אנחנו ממש להיט, למרות שעדיין לא היינו שם".

וחוץ מאהבה וחפלה שמאפיינות את השירים שלכם, האם יש בהם גם מסר פוליטי סמוי?
נועם גבע: "יש לנו שורה כזאת: 'שלח לנו תקווה/ היום יבוא, תשוב האהבה/ הוא ישלח לנו נביא/ שאת השלום אלינו יביא'. ויש שיר על יפו ועל אליהו התימהוני. בין השורות אנחנו מביעים עמדות, אבל לא על חשבון הכיף הגדול של המוזיקה".

חברי הלהקה מספרים על "אוהד שרוף" אחד שתמיד עולה על הבמה, מדביק לחבר'ה שטרות על המצח ושובר צלחות. בחג פס