מאיר טאטי, אמן שעוסק באמנות חברתית-פוליטית, ומרבה להשתמש בשפה חזותית בין-תחומית, התוודע לראשונה ל"שומר הצעיר" לפני שלוש שנים, כשהוזמן להעביר סדנאות ולעזור בקישוט קן התנועה בשכונת ג'סי כהן בחולון.

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

לפני שבועיים פתח ב"דנה גלריה לאמנות", ביד מרדכי, תערוכת יחיד מרתקת, "חוג בית" שמה (אוצרת: רווית הררי), בה הוא בוחן את כישלון הניסיון ליישם את רעיון הסוציאליזם כמערכת כלכלית ושלטונית. כמנהגו, גם כאן מקבצת תערוכתו עבודות וידיאו, רישום ואובייקטים, ומערבבת תיעוד דוקומנטרי עם מהלכים אמנותיים, הפעם בהתייחסות לברה"מ, לשומר-הצעיר, ולקיבוץ יד-מרדכי.

מה ידעת על השומר-הצעיר ועל יד-מרדכי לפני שיצרת את התערוכה?
מאיר טאטי: "על הקיבוץ כמעט כלום, אני לא כל כך טוב בהיסטוריה. ידעתי שיש בו פסל. אחרי כמה סיורים בקיבוץ, וכמה שעות טובות של נבירה בארכיון, בתיקי הביטחון ובתיקים הפוליטיים, התחלתי לקבל מושג.

"ואז נתקלתי בתמונה קבוצתית של חברי הגרעין מבולגריה, כשברקע מימין התמונה של לנין, ומשמאל התמונה של סטאלין, וכששאלתי וחקרתי שתי חברות ותיקות מהגרעין, שלא ששו להרחיב, למדתי שהתמונה צולמה ביום השנה למות סטאלין, והבנתי שהאידיאה הסוציאליסטית קיבלה סטירה משמעותית עם מותו".



כמרכז העבודה התיעודית בתערוכה משמש ריאיון מצולם עם משה סוקר, מוותיקי הקיבוץ, בו הוא פורש במעין מונולוג את הגורמים שהובילו, לתפישתו, לכישלונה של החברה הסוציאליסטית בקיבוץ, אך עדיין גורס שחברה כזו אינה רק אפשרית, אלא ראויה ביותר.

לסוציאליזם כרעיון אוטופי נותן טאטי ביטוי באמצעות הספר "הקפיטל" של מרקס, שראה אור ב-1867.
טאטי חשף - מתוך עותק של הספר שהודפס ב-1947 בדפוס השומר-הצעיר - פטיש, שהוא מחצית מסמלה המפורסם של ברה"מ. הניתוק מהמגל מסמל את התפרקות הרעיון ומציג את הפטיש לא רק כסמל לעבודה ולמלאכת כפיים, אלא גם לכוחנות ולאלימות.

עבודת וידיאו נוספת מתעדת טקס שהתקיים בג'סי כהן, שבו התכבד טאטי בחולצה שומרית, אחרי שעבר בשער של אש, לקול שירת המנון התנועה ומחיאות הכפיים של החניכים, והתקבל לשורות השומר-הצעיר. "באיחור ניכר, בגיל 39", צוחק טאטי, "נהייתי חבר בתנועה".

אז אתה שמוצניק אמיתי.
"אולי קצת. מה שעניין אותי, וביקשתי לתת לו ביטוי בתערוכה, הוא הגלגול שעברה התנועה הזאת, שפעם נתפשה בעיניי כתנועה לשינוי פוליטי, והיום היא הרבה יותר מחוברת לכאן ולעכשיו, ופועלת בעיקר לשינוי חברתי".

ביום פתיחת התערוכה התקיים בה שיח-גלריה, בהשתתפות האמן, האוצרת, וחברי הקיבוץ. "הרגשתי שהנושא נגע ללבם", אומר טאטי. "הם בהחלט התחברו לתערוכה והעלו זיכרונות וסיפורים שהתערוכה עזרה להם, כנראה, להוציא מתוכם".

לא חשת בעלבון מצדם?
"לא היה עלבון, כי לא העלבתי. אני לעולם לא בא מעמדת המבקר בעבודות שלי. זה קל מדי. אני מנסה לשקף דברים. כשמישהו מזמין אותי אליו הביתה, לא אעליב אותו".

התערוכה תינעל ב-2.8.