אותו איבר בגוף הגברי שעליו נהוג לומר כי "ככל שמשביעים אותו יותר, כך הוא יותר רעב", זכה לכינויים רבים מאז שחר ההיסטוריה: "מה שמו", "בולבול", "שמוליק", "זרג", "דיק", "כבודו", ועוד.

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

המין הגברי מביע דרכו עוצמה או חולשה, מקנא או מתגאה בו וחושב עליו כמעט כל היום, גם אם אינו מרבה לדבר על אודותיו בפרהסיה. לפחות עניין הפרהסיה מתעתד עכשיו להשתנות, באמצעות שלושה גברים בגיל העמידה שמדברים על החבר הטוב או המאכזב שלהם, הנמצא בשיפולי הכרס.

אחד מהם הוא דובי גל, המשחק דמות של בעל קליניקה לבניית ציפורניים שנמלט מנישואיו הקצרים לפני עשרות שנים ומחפש חיק חם. השני הוא אלברט אילוז, המגלם מתרגם שירים פלספן שנשוי כבר שלושים שנה לאותה אישה ומודה שהיא מנהלת את חייו נטולי הסיפוק, והשלישי הוא דידי גת - בדמות רפתן קיבוצניק גרוש ארבע או חמש פעמים ("כי מי סופר"), שמנסה להגדיל את אונו בעזרת אביזרי החליבה.

השלישייה הסקסיסטית נפגשת מדי שבוע במרתף של אילוז, ומדברת על כל מה שקשור לשורש זי"ן. למופע, המצחיק עד דמעות, שמועלה ב"צוותא" ובכל רחבי הארץ, קוראים "דיבורים מהרוכסן (התשובה הגברית ל'מונולוגים מהוואגינה')".

דובי גל, שגם ביים וכתב (בעזרת יריב גוטליב), מגולל שיחות-בשלושה של מי שאינם מבינים כיצד פועל מוחה של האישה ומנסים לפצח את חידתו. הם עצמם משוכנעים שהם מושלמים, נחשקים, ביצועיסטים, ובקיצור - חלומה של כל אישה; מדברים ומתווכחים על הגודל, על הגלולה זוקפת-הנופלים, על חרדת הביצוע, על משיכה לגברים - ומשקרים ללא הרף.

תותחים במיטה
השחקן והבמאי הוותיק דידי גת ("שישים פלוס, וזה לא הפלוס היחיד שיש לי"), חבר קיבוץ מעגן מיכאל, משחק כאמור את הרפתן מהקיבוץ שמנסה להרחיב ולהאריך את מה שנתן לו אלוהים בעזרת... משאבת החליבה הנצמדת לעטין הפרה.

מתוך ההצגה: "אז אמרתי לעצמי: 'כן, בסך הכל כמה אקסטרה סנטימטר לא הרגו אף אחד. קודם כול התחלתי עם המכשיר הזה, סחבתי את זה מהרפת. זה ננעל לך על הזין כמו על הפטמה של הפרה, כמו בחליבה. מותח, מותח, מותח - נהיה כזה גדול".

וגם לדובי יש מה לומר בנדון: "אתה מבין, מגיעה הבחורה ומסתכלת עליו - למעלה אתה ג'ורג' קלוני, למטה אתה ג'ורג' כלומניק".

איך התחיל הרומן שלך עם "מדברים מהרוכסן"?
דידי גת: "לפני יותר מחמש שנים השתתפתי עם דובי גל בסרט סטודנטים קצר אך מצליח, 'ערב עם פוני'. כל המשתתפים בו היו שחקנים אחד-אחד: מנשה נוי, דביר בנדק, רוברט הניג ואנחנו. אנחנו שיחקנו בתפקידים הראשיים, ונוצר בינינו קשר טוב. לאחר מכן נכנסתי להצגה 'עיר הנפט' של תיאטרון חיפה ופגשתי שם את אלברט אילוז.

"נהגנו לשבת ולשוחח בין הסצנות ואז עלה לי רעיון, לתת תשובה גברית להצגה 'מונולוגים מהוואגינה', שהיתה אז הצגה מאוד מצליחה ועלתה גם בישראל עם גילה אלמגור, איילת זורר ושחקניות נוספות. שיתפתי ברעיון את דובי גל והלכנו יחד לראות את ההצגה הנשית, שעסקה במיניות האישה על כל צדדיה.

"חיפשנו כותבים, ואחרי לבטים הוחלט שיריב גוטליב יכתוב. בסופו של דבר דובי ויריב כתבו את הנוסח הסופי, ותוך כדי חזרות, שארכו כמה חודשים, גם אילוז ואני הוספנו והורדנו טקסטים, גם בהתאם לתגובות הקהל. כך התגבשה ההצגה, שכבר הועלתה כמה פעמים ועוד ידה נטויה".



"יורדים על עצמנו"
גברים בדרך כלל לא ממש מדברים על זה, בוודאי לא על החמצה במיטה.
"חברה טובה שלי הודתה שהזדהתה עם מה שנאמר בהצגה בעיקר משום שמעולם לא שמעה גבר שמודה שלא עומד לו. כולם הרי תותחים במיטה... אנחנו מדברים גם על זה וגם על 'נקודת הג'י' של הגבר, שמסתתרת אי שם במקום רגיש. אלברט אומר 'זה מעניין לי את התחת', ואז אנחנו צוחקים ואומרים שהוא גילה איפה נמצאת נקודת-הג'י שלו. אני עצמי אומר שנקודת-הג'י הנשית נמצאת בסופה של המילה 'שופינג'".

דידי גת, אב וסב, הנשוי בשנית לשחקנית שרה ניסן, מילא עשרות רבות של תפקידים בתיאטרון ובטלוויזיה. הוא זכור לציבור הרחב בעיקר מהפרסומות ל"טמבור", ל"מרכנתיל דיסקונט", ל"נסטלה" ו"מהות החיים". בנוסף הקים את "תיאטרון האסם" בקיבוצו, והוא משמש כרכז תרבות וחגים וכבמאי של הפקות לאירועים פנימיים.

גת מודה שמלהקים אותו בעיקר לדמויות של כפרי טוב לב, שמנמן, בעל "ידיים טובות" ("כבר שאלו אותי, אחרי הפרסומת לטמבור, איך אני ממליץ לצבוע את הבית"). בקיצור - לא ממש בתפקיד מושא תשוקתן של נשים ונערות.

"לאחר שלושים שנות תיאטרון וקולנוע עם עשרות תפקידים, זו הדמות הסקסיסטית הראשונה שלי",
הוא אומר. "רק בזמן הלימודים ב'בית צבי' גילמתי אשמאי זקן שמתחרמן על חתיכות, וגם את דמות 'פנטלונה' בקומדיה דה ל'ארטה. ההצגה הזו, למרות תוכנה, מתאימה כמע