"מקהלת הזמיר בית-שאן", הכוללת עשרה ילדים מבית-שאן ומקיבוצי עמק-המעיינות, בראשות המנצחת הדס שטורמן מעין-חרוד מאוחד, השתתפה לאחרונה בפסטיבל "הזמיר" העולמי שנערך מדי שנה בניו-יורק, והופיעה באולם "קרנגי הול" המפורסם.

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

"הזמיר" הוא ארגון של מקהלות נוער יהודי-אמריקני שהקים זוג מוזיקאים ניו-יורקים, ויויאן ומתי לזר, לעידוד ולהפצה של מוזיקה יהודית למקהלה. בארגון חברות 22 מקהלות מכל רחבי ארצות הברית, ומאז שנת 2004 גם מקהלה אחת בישראל, בכפר-סבא.

כל המקהלות מקבלות מדי שנה רפרטואר של יצירות, שרובן מבוססות על טקסטים מן המקורות או על תפילות, עם מוזיקה מקורית שנכתבת במיוחד עבור מקהלות הזמיר, וחלקן יצירות קלאסיות של מלחינים יהודים. כל מקהלה מכינה את הרפרטואר עד סוף חודש מארס, ואז מתכנסים יחד ל"מחנה אימונים" בן שלושה ימים שבסופו נערך קונצרט גאלה גדול באחד האולמות היפים והגדולים בעיר ניו-יורק.

בעזרת קשרים עם הקהילה היהודית בקליבלנד, במיזם משותף של הסוכנות ("שותפות ביחד") ומתנ"ס בית-שאן - ובמימונה של אישה אחת מיוחדת במינה, פראן גורדון מקליבלנד - הוחל בקידום הקמת מקהלת "זמיר" גם בבית-שאן.

"לפני פחות משנה הוזמנתי על ידי מתי לזר, מייסד ומנהל הזמיר, לאודישן של מנצחים במקהלת הזמיר כפר-סבא", מספרת הדס שטורמן, מנצחת ומורה למוזיקה ושירה. "שם פגשתי לראשונה את מתי וויויאן לזר, ולזה אני קוראת אהבה ממבט ראשון. כולנו התלהבנו, והחלטנו לבצע את מה שנראה אז כבלתי-אפשרי: להקים מקהלת נוער קלאסית בבית-שאן ובאזור.

עברתי בין בתי הספר, מכיתה לכיתה, וסיפרתי על הזמיר. רוב הילדים הגיבו בצחוק או בחוסר-עניין מוחלט, אך פה ושם יכולתי לראות עיניים מתנוצצות שמבקשות בסוד לבוא אליי ולבקש להתקבל לאודישנים. הגיעו כשלושים ילדים, ומתוכם נבחרו 12 - שגם הם עוד התנודדו והתחלפו, עד שבסופו של דבר נוצרה קבוצה של עשרה, מכיתות ח' עד י"א - שהפכה להיות חבורת מופלאים, שעשו את הבלתי-ייאמן ובתוך חמישה חודשים למדו בעל-פה את כל הרפרטואר הנדרש".

מדובר בהרכב מיוחד במינו: תשע בנות ובן אחד; שישה ילדים מבית-שאן, אחת ממושב רחוב ושלוש מהקיבוצים שדה-אליהו, עין-הנצי"ב ומעלה-גלבוע - "קבוצה שיש בה מכל מין וגוון אפשרי, דתיים וחילונים, עירונים, מושבניקים וקיבוצניקים, שהוטל עליה להפוך בזמן קצר למקהלה מלוכדת והומוגנית שמסוגלת לעמוד במשימה קשה ביותר", משחזרת הדס.



הנסיעה לארה"ב, בסוף חודש מארס, ארכה שמונה ימים. "בחלק הראשון התארחנו אצל הקהילה היהודית בקליבלנד, ובילינו שם שלושה ימים קסומים - כולל שלג ואגמים קפואים, משחק של ה-NBA, הופעה לפני הפדרציה היהודית, ובעיקר קשירת קשר אמיתי ומלבב עם המשפחות שפתחו בפנינו את בתיהן", מספרת הדס.

"ביום הרביעי עלינו, שתי המקהלות, כקבוצה אחת, לאוטובוס שלקח אותנו למסע בן שמונה שעות, מקליבלנד אל מלון גדול בצפון ניו-יורק, בהרי הקטסקילס, שם בילו כל מקהלות הזמיר מארה"ב ומישראל סוף-שבוע משותף.

"רק שם התחלנו להבין את גודל האירוע. 300 ילדים ונוער מכל רחבי ארצות הברית,
כולם שייכים למקהלות הזמיר, כולם שרים אותו רפרטואר ונשמעים מדהים, והמפתיע מכל - כולם מחכים ומתרגשים לפגוש את המקהלה החדשה מבית-שאן, שהתקבלה בתשואות שסימרו את הילדים שלנו למקום מרוב הפתעה".

אחרי שלושה ימים של חזרות אינטנסיביות, פעילויות חברתיות ומפגשים, עלו כולם לאוטובוסים שהסיעו אותם לעיר ניו-יורק, אל האולם המפואר קרנגי-הול. "קשה לתאר במילים את עוצמת החוויה", משחזרת הדס. "אולי אספר רק זאת: בסוף הקונצרט עלו כל המנצחים לשיר עם הילדים. כשעמדתי על במת קרנגי-הול, כשבמקהלה המופלאה שעומדת על הבמה נמצאים גם עשרה ילדים 'שלי' מבית-שאן ומעמק-המעיינות, וכשכל הקהל החם באולם נעמד לשיר אתם את 'התקווה' - העיניים שלי זלגו דמעות.

"בילינו עוד כמה שעות נחמדות ב'טיים סקוור' וחזרנו הביתה מאושרים ומותשים. וזוהי רק ההתחלה... בכוונתנו להרחיב את המקהלה בשנה הבאה לבני נוער נוספים. כבר בשנה הבאה יקומו עוד שני סניפי הזמיר, בכרמיאל ובאשקלון. אין לי ספק שהמפגש הזה, בין הילדים שלנו לבין 'הזמיר', עוד יהדהד בלבבות, יתרחב להרבה מפגשים וכיוונים חדשים, ויהווה ציון דרך מהותי ומשנה-חיים עבור כל מי ששותף לו".