"חי בעמק", פסטיבל המוזיקה של עמק-חפר, ייפתח בתרועה גדולה ביום שבת (26.4) אחר הצהריים, עם שפע יוצרים מוזיקליים, על הדשא של ה"פאב שמאב" בקיבוץ העוגן.

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

בין השאר יופיעו שם: גדי אלטמן (מגל) ו"כוח ראסטה"; "KORN BROS" - דור ונווה קורן מעין-החורש מארחים את אביתר באומר (העוגן) בביתו; דורון בוטניק ועידו אשד (מענית) ודותן "גייזר" צור מגבעת-חיים מאוחד מרכיבים טריו בועט; להקת "Tree" (של האחים קורן ובן גולן מהמעפיל) במופע שקיעה פסיכדלי; שי נובלמן ולהקתו; ולקינוח ערן צור, כולל שיתוף פעולה עם בן גולן, נווה קורן ושי נובלמן.

בנוסף למחיר הכניסה האטרקטיבי (40 ש"ח, במזומן בלבד) יהיו במקום גם דוכני אוכל דרוזי ושתייה. המארגנים, בהובלת לירן גורן מגבעת-חיים מאוחד ויוסי גרטלר מהעוגן מצפים לקהל גדול במיוחד, שייהנה מערב מוזיקה חד-פעמי.

הקיבוץ, מתברר, הוא חלק בלתי-נפרד מהביוגרפיה של כמה מהיוצרים, ושלושה מהם מזמינים אתכם להציץ בשלוש חוויות קיבוציות לא-שגרתיות.

גדי אלטמן: מעגל במשמרות
"מה אגיד, אני קיבוצניק מלידה, ככה שלנסות למצוא סיפור אחד זה כמעט בלתי-אפשרי. כאילו מאיפה מתחילים, מילדה בכיתה א' שהתחתנתי אתה? או מהפעם הראשונה ששמעתי את Dark Side בנעורים? או החזרות עם הלהקה שלי 'מסדר הדישון', שבהן הייתי מסתובב על סקטים בחדר ובזמן שהיינו מנגנים גם שברנו את החדר ואת הציוד?

אני זוכר הרבה חופש ובנות יפות, טבע ושדות ירוקים. את רוב הטוב אני חייב לאחי הגדול, שגם ניגן בגיטרה לפניי, ואני בעקבותיו. כשהוא כבר היה נער מסוקס ואני הייתי ילדון שמנמן, הוא הודיע לי יום אחד שכדי למנוע את הפדיחות הוא פשוט יכשיר אותי להיות 'קול', ולאט ובסבלנות הוא טפטף לי מוזיקה לווריד ואני שיננתי ושתיתי בכיף: 'לד זפלין', 'סנטנה', 'דיפ פרפל', ג'ימי הנדריקס. אני זוכר אותנו מתפלחים לפסטיבל הבלוז בחיפה לראות את ג'ון מאייל, כשאחי הגיבור מושך אותי בגבורה מעל המכולות.

"חוויה שזכורה לי לטובה: יום אחד קפצנו למשמרות, הקיבוץ השכן, מישהו הדליף שמשהו מיוחד קורה שם. הגענו, קפצנו מהאוטו והתקרבנו למין התקהלות מעגלית מסביב לאיזה דשא. היו שם המון אנשים ותקשורת, עד אז לא נתקלתי בדברים כאלה, ובמרכז המעגל ישבו מאיר אריאל, מתי כספי ושלום חנוך וניגנו ביחד בגיטרות אקוסטיות.

"לא ממש הבנתי במה מדובר, אבל כבר אז ידעתי לזהות שלימים זה יהפוך להיות רגע מכונן בחיי והדבר שיוביל אותי להיות זמר ויוצר ומוזיקאי. את ההופעה הספונטנית ההיא לעולם לא אשכח, את התחושה האינטימית של אמנים גדולים שיושבים בשיא הפשטות על הדשא בקיבוץ ומנגנים בצוותא. לימים התאהבתי במוזיקה של מאיר אריאל, שללא ספק אני רואה בו אבא רוחני ומורה דרך למורד הקיבוצי, כי חשוב לזכור להיות שונה בקיבוץ".



ערן צור: להקת בית-אלפא
"היינו ארבעה זוגות ועשרה ילדים מגיל חמש ומעלה. נסענו לקיבוץ בית-אלפא, לשבוע, באוגוסט. כל כך חם שם בקיץ, שכבר לא אכפת לך כלום. יחד אתי היו קרני פוסטל ודב נבון, עם בני/בנות זוגם.

"אחרי שלושה ערבים של רביצה על הדשא ופטפוטים, רציתי לראות את הפאב של הקיבוץ. אז ירדנו לכיוון שער הכניסה של בית-אלפא, ונכנסנו לבר של ג'וני. הוא שאל: מה אתם עושים פה? הסברנו לו שבאנו לנפוש, ושאנחנו שם עד סוף השבוע. על כוסית ערק סיכמנו אתו לעשות למחרת הופעה ספונטנית בדשא של הפאב.

"במשך כל היום שאחרי עשיתי חזרות עם קרני ודב'לה, ועם הילדים הבוגרים יותר, שרצו להשתתף בנגינה. היתה לנו תזמורת די גדולה ונחמדה, יחד עם המתופף דני מקוב, שגם הוא הגיע עם משפחתו לנפוש בקיבוץ. אחרי הצהריים עשינו את ההכנות בפאב ואז הלכנו לנוח.

"בערב, כשהגענו לפאב, חיכה לנו שם הקיבוץ כולו. ילדים, הורים, סבים וסבתות, כלבים, שלוש תרנגולות. מהרפת הסמוכה נשמעו הגעיות של הפרה בלומה, שהשתגעה מהבסים. היתה הופעה מטורפת. הילדים ישבו עם בונגוס ודרבוקות בצד הבמה והלמו בתופים עם הקצב. נרשמו ביצועים מפתיעים ביותר. ביום שאחרי כבר קיבלו אותנו בכבוד ובסקרנות בכניסה לבריכה. היינו להקת בית-אלפא".



שי נובלמן: כיסופים לעטלפים
"הביקור בקיבוץ כיסופים היה בלתי-נשכח", מספר שי נובלמן סיפור שכנראה לא היה באמת. "ישבנו מסביב לשולחן הקטן והירוק בחדר האוכל, מטפטפים עוד כמה טיפות שמן זית על סלט הירקות הקצוץ דק, מורחים ריבת אוכמניות על החלה המתפוררת לה, העיניים טרוטות מעייפות, סימנים כחולים. בכל מקום היו חבלות, שריטות ופצעים. לי באופן אישי צמחה יבלת ענקית על ברך רגל שמאל.

"לא רבים ידעו מה אירע בלילה, אבל כולם שמעו את הקולות. מתקפת עטלפי הדם הפתיעה אותנו בגדול. שמענו את הסיפורים המיתולוגיים. היה תמיד מי שיחזי