ספרו של אהוד שמיר מקיבוץ שער הגולן, "עניין של ערך" (הוצאת "כרמל"), הוא יומן חינוכי, פרוגראמה חינוכית ווידוי. אהוד שמיר הוא מחנך ותיק ועקשן. מעין צירוף בין מורה ומדריך של תנועת נוער - מורה המאמין כי תבונה ודעת מכוונות לתיקון חברתי וקשורות עם תורת מידות אנושית, ומדריך המאמין כי העמידה והבחירה בנורמות חברתיות מקדמות את האדם לדעת וליצירתיות.

עוד על ספרים וקיבוצים:
מילדות קשה בירושלים - לסופר ודמות מובילה בקיבוץ
גיבור מהקיבוץ - עם תסמונת אספרגר
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לפני 15 שנה החל בפרויקט חינוכי מיוחד בבית הספר בו פעל: שיעורים העוסקים בכל מה שנעלם מ"הרדאר החינוכי" במערכות חינוך רבות. נעלם לא מפני שלא הרגישו בקיומו, אלא משום שלא ידעו איך לטפל בו - שאלות של מחלוקת ערכית, של מעורבות פוליטית, של חיי יום-יום הנפרצים ברוח הגלובליזציה והמסחור של האדם.

ספרייה שלמה מלווה אותנו בתיאור התמורות הללו - מחלוקות פילוסופיות, עיונים חינוכיים ופוליטיקה. תנועות הנוער עוסקות בכמה מפרשות־הדרכים האלה, אך לא המערכת הפורמלית של החינוך. שיעורי המחנך, שלכאורה מיועדים לכך, לא עוסקים באופן שיטתי בהתמודדות הכנה עם פרשות-הדרכים בהן מטפל אהוד שמיר.

מה שעצור בקהילת המבוגרים, פורץ בעוצמה גדולה אצל הצעירים - אך לא במסגרת השיעורים הנלמדים בכיתה. הסימפטומים מורגשים: האלימות, הגזענות, חיפוש המפלט בהתמכרויות, העייפות הכרונית, הדיכאון וחיפוש המוצא. אהוד שמיר נכנס לביצה הזו בגבורה ובאופטימיות. הוא מנסה, ומדווח לעצמו ולנו מה מתרחש בשעות הללו. הוא לא מסתיר אף מכשול, אף נפילה, אף מצב של חוסר אונים.

המתודה פשוטה למדי: להפגיש בין הדעות, לפתוח את כל החלונות, להתבונן בכל המראות. שמיר מסייר עם תלמידיו במקומות המעלים מחלוקות, מעורר שאלות-עולם, מגיב על מצבים כאן ועכשיו. הוא מעלה שאלות מוסריות; מנסה למפות במקצת את העולם, המתחדש בקצב; מתמודד עם ספקנות עריצה, עם הרומנטיקה של הבידוד האנושי. פניו אל העתיד.

הוא מחפש את שביקש מרטין בובר: ללכת אל מעבר לאגואיזם ומעבר לקולקטיביזם. עניינו בתלמידיו עצום, ומה שמתגלה אינו תמיד מרנין, אך הניצחונות הקטנים שקולים כנגד המפלות הגדולות.

אין לי ספק כי בסופו של דבר הנס שקרה לנו בשנים האחרונות, שבצד השיטפון הגדול של הרדידות והניכור צמח לנו גם נוער המסרב להירדם בשמירה ולבזבז את כישרונותיו ואת מאווייו המוסריים - נובע לא-מעט מניסיונות הנעשים,
במקומות שונים, להתמודד עם האתגרים שמציב בפנינו אהוד שמיר.

פעם פגשתי את רפי רוזן, בן קיבוץ שריד, והוא סיכם את הדרך שעבר כחניך בית הספר הקיבוצי: "לא היה ניסוי חינוכי שלא עשו עלינו", אמר. אני שאלתי: ומה הסקת מכך? "הבנתי שהם סומכים עלינו", הוא ענה.

לעיתים אנחנו, כמחנכים, כל כך חכמים ויודעים את התורה הפסיכולוגית, כל כך נזהרים מלחולל טראומות, כל כך חוששים לפגוע בלבבות תועים ולהעמיד במבחן את האהבה של חניכינו - שאנחנו משדרים אי-אמון ובריחה מהתמודדות, המותירים אותם יתומים ולא מאמינים בעצמם.

אהוד שמיר סירב לעשות זאת.