אסף פילר יצא בבוקר 3 בדצמבר 1958, עם עדר הבקר של קיבוץ גונן, לשטחי המרעה הסמוכים מאוד אל הגבול הסורי. רק שלושה חודשים קודם לכן הגיעו לשם תקווה ואסף, שזה עתה נישאו, מביתם שבקיבוץ משמר-השרון, במסגרת עזרה ליישובים צעירים.

עוד לזכר קיבוצניקים שנהרגו:
ניר יצחק: טריאתלון ומרוץ בימבות לזכר בן הקיבוץ
עברון: תצוגת הנצחה לזכר בן הקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

באותו בוקר נשמעו יריות בקיבוץ, היושב ממש לרגלי הגולן הסורי. "באותו יום שהוא נהרג, אני בכלל לא דאגתי", מספרת תקווה. "עד היום הדבר הזה מדהים אותי. אני זוכרת שעבדתי באקונומיה ואמרו שיורים על העדר ושהאנשים הולכים להחזיר את העדר. כשגברו היריות משני הצדדים ונכנסנו למקלט, החברים כבר ידעו שהוא נהרג, ואני בכלל לא דאגתי". הבשורה על הירצחו של אסף התפשטה, והארץ רעשה.

קצת יותר מחמישים שנה אחרי מותו יצאה אחייניתו, הילה אלקיים טרקטינסקי, למסע היכרות עם הדוד שלא פגשה מעודה. בספר "מזמור לאסף" קיבצה שיחות שניהלה עם חבריו של אסף מבית הספר, מקיבוץ משמר-השרון, עם חבריו לשירות הצבאי ב"יחידה 101", עם אחיותיו: שרה, רות ושלומית, ועם רעייתו תקווה, עד היום חברת קיבוץ גונן. לאחר מותו של אסף שינו הוריו, נעמי ויצחק פילר, את שם משפחתם לאביאסף.

לא קל לאנשים, לאחר כל-כך הרבה שנים, להעלות לנגד עיניהם את דמותו של הבחור הצעיר שהכירו. לכן נדלו הזיכרונות מהשנים הרחוקות ההן בעיקר מאותן חוויות שעברו הם עצמם, אם בילדותם ובנערותם בבית הספר ובקיבוץ, אם בצבא, או בבית המשפחה.

מתוך כל אלה השכילה הילה אלקיים טרקטינסקי לבנות תמונה רחבה ומלאה של אווירת הימים ההם, בבית, בקיבוץ ובצבא, שבה צמח וגדל הנער המוכשר והמבטיח (מעטים מציוריו מעטרים את הספר) - אווירת ארץ ישראל של פעם.

מתוך כל אלה, וכן ממכתביו המצורפים לספר ומתמונותיו - בוקעת ועולה דמותו של אסף המתבגר, שחייו נקטעו באבם, וניכרת השפעת אובדנו על אוהביו. השיחה עם תקווה מרגשת ביותר: ילדותם במשמר־השרון, החברות ביניהם, ההתאהבות, מכתביו אליה. הכל נותק ב"ירח הדבש".

הילה, פסיכולוגית במקצועה, בחרה להביא את המפגשים והשיחות כמעט במלואם, שאלות ותשובות.
לאחר כל פרק הוסיפה תובנות שלה לגבי התקופה ועל דמותו של דודה אסף, הצומחת ועולה אט-אט לעיני הקורא.

אולי דווקא משום שחלפו יותר מחמישים שנה מאז הירצחו, הצליחה הילה, בספר המיוחד הזה, לדלות מהאנשים שהכירו את אסף משהו חזק מאוד, אותנטי, שהתקיים בעומק לבם כל אותן שנים, ושגורם גם לי, הקוראת, שלא הכרתי את אסף - להתרגש ולהזדהות עם אוהביו ועם האבל שלא תם על הגבר הצעיר בן ה־24, שחייו נגדעו כשהוא לבדו בשדה. לצערנו, זה סיפור ישראלי כל כך.

הספר יצא לאור בהוצאה פרטית של בני המשפחה. ניתן להזמינו דרך שלומית אביאסף, טלפון 052-3380990, דוא"ל: aviasaf@yifat.org.il