פרובוקציה: "פעולת התגרות, שיסוי, הדחה, עקבה, מעשה מכוון לקבלת תגובה מסוימת. אמירה או פעולה שמעוררת תגובה של זעם או של פליאה, לעיתים במטרה להשיג תשומת לב, לעורר מחשבה וכדומה" (מילון אבן-שושן).

עוד מוזיקאים מקיבוצים:
שירה ויזל מרגבים - שרה בין שקט לצעקה
"אני גאון, משוגע והמוזיקאי הפורה בארץ"
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לא ברור אם הקליפ החדש לשיר "פרה זה פרה זה פרה" של אלון עדר (30) מכפר הנשיא (אזהרה: לא מומלץ לבעלי לב חלש או קיבה רגישה - התמונות קשות מאוד), עונה במדויק להגדרה המילונית של פרובוקציה, אבל הוא בהחלט מעורר זעם, צחוק, פליאה, והרבה-הרבה מחשבה.

השיר מספר, בלחן "המנוני" שמח, על מבקר מסעדות שטעם מכל דבר, מאס בכל הטעמים ונותר חסר יכולת להרגיש או לרגש את עצמו ואת קוראיו. כדי לעורר מחדש טעם בחייו, מחליט המבקר לטעום טעימה, ראשונה ואחרונה, מבשרו שלו.

מכאן ואילך מתקדם הקליפ לתהומות גרוטסקה ריאליסטיות עד כאב. הטעימה העצמית של המבקר מבשרו ומחלקי גופו מסתיימת כמובן במותו, אולם במהלכה הוא חי כפי שלא חי מעולם. בשיר מוזכר שמו של מבקר המסעדות יובל ג'וּב הרגיל, שפרש לאחרונה לאחר תשע שנות כתיבת ביקורות במגזין "טיים-אאוט תל-אביב". הרגיל מוזכר בשמו המפורש, אם כי לא ברור שהכוונה דווקא אליו.

מאיפה הרעיון לשיר ולקליפ?
אלון עדר: "מעניין אותי לכתוב שירים מסופרים, ומבקר מסעדות שמאס בעבודה שלו, איבד את התשוקה ומחפש, דרך אקט של ייאוש, להגיע לשלב הבא - נראה לי רעיון טוב. שני גבאי, האישה בחיי, כתבה אתי חלק מהטקסט, כולל כמה משפטי מפתח. את הקליפ ביים דוראל גילרמן, ישראלי שחי בפולין והוא כישרון גדול, ומככב בו שחקן פולני".

ולמה דווקא את יובל ג'וב הרגיל אתם מזכירים?
"השם יובל ג'וב הרגיל פשוט התלבש טוב על הטקסט. חוץ מזה, הבן־אדם האמיתי הוא טיפוס מעניין בלי קשר. השמעתי לו את השיר, ובשלב השני הראיתי לו את הקליפ, ואני חושב שהוא יצא מבסוט מהסיפור".

משפחה מוזיקלית
אלון עדר, בנם של המוזיקאי יהודה עדר (בן כפר-הנשיא, חבר בלהקות "תמוז" ו"דודה", מפיק מוזיקלי, הקים וניהל את בית הספר למוזיקה "רימון") והשחקנית מיקי קם, מסתובב בשולי סצנת המוזיקה הישראלית כבר שנים לא-מעטות. הוא החל את דרכו בסוף העשור הקודם, אז עסק בכתיבת מוזיקה ובהלחנת שירים לסרטים ולמחזות, ביניהם המחזה "אורזי המזוודות" של חנוך לוין, בגרסה שהועלתה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין.

בתחילת 2011 יצא אלבומו הראשון "אלון עדר", שכלל 15 שירים, מהם שמונה שהלחין למילות משוררים: יהונתן גפן ("היום האחרון של הסתיו"), יהודה עמיחי ("ויש ציפור בשמים"), יונה וולך ("גופי היה חכם ממני"), ועוד. בסוף אותה שנה יצא גם אלבומו השני, "אלון עדר ולהקה", עם 13 שירים. כל השירים באלבום (מלבד אחד, "מוצא אל הים" של מאיר ויזלטיר), הם פרי יצירתו של עדר.

ב-2012 הוציא מיני-אלבום (EP) בשם " Casio מטונף", ובו שישה שירים שכתב והלחין על אורגנים מסוג "Casio". את כל החומרים האלה אפשר למצוא בעמוד של עדר באתר "באנדקאמפ", ובקרוב מאוד הוא עומד להוציא אלבום נוסף, שוב עם "להקה", שיושק בהופעה חגיגית, ב-4 בפברואר, במועדון "לבונטין 7" בתל אביב.

בין לבין הספיק עדר להפיק מופע מיוחד במסגרת "פסטיבל הפסנתר", בו שרו נשים את שירי האלבום "קלף" של דיויד ברוזה (אותו הפיק במקור אביו), ולהופיע ברחבי הארץ במועדונים רבים ובפסטיבלים כגון "אינדינגב" ו"יערות מנשה".

"יצא לי להופיע בקיץ האחרון עם שלמה גרוניך שאירח אותי, עם מתי כספי במופע ההשקה שלו ב'זאפה', ולארח עם הלהקה את אריאל זילבר", הוא מספר. "המפגשים האלה היו מלאי השראה מבחינתי, והפידבקים החיוביים מהם, בעיקר מגרוניך, שאמר שהוא מרגיש שאני כמו אח מוזיקלי שלו - שימחו אותי מאוד".

גדלת בבית מוזיקלי ותיאטרלי. מה לקחת ממנו?
"את הגנטיקה", הוא צוחק. "אני מלא הערכה להורים שלי וסומך על הדעה שלהם, אף־על־פי שאולי אני לא תמיד מסכים אִתה. אני חושב שאני אליל, אבל למדתי מהוריי מהן חריצות וצניעות. במשפחה נוצר בשנה האחרונה קטע לא-רגיל, כשגם אימא שלי, גם אבא שלי וגם אני, עבדנו על אלבומים באותו הזמן. גם אחי עוסק במוזיקה, ויש לו גם כישרון משחק אדיר".



אלבום חשוף
כשמתבוננים בעשייתו המוזיקלית של עדר, ניתן אולי לומר כי היא החלה בהטבעת עקבות עמוקים ומקוריים בדרך שסללו אחרים, בעיקר הרכבים משנות השבעים של המאה הקודמת, כגון "קצת אחרת" (שלמה יידוב, שלמה גרוניך ושם טוב לוי) או "ארבע-עשרה אוקטבות" (יוני רכטר ואבנר קנר), והמשיכה בפילוס נתיב עצמאי, מורכב ועמוק, רק שלו.

באלבומו הראשון, הכולל בעיקר בלדות פולק-רוק, העניק פרשנות חדשנית ורגישה לשיר