במוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל-חי מוצגת בימים אלה תערוכת בוגרים של בתי הספר הגבוהים לצילום. בין שלל העבודות המתמקדות בטבע אורגני ואורבני, בדיוקנאות אדם וחיה, בדימויים מופשטים ואחרים - בולטת סדרה של שישה צילומים מאת גלי שריג, המציגים "זיכרונות קיבוציים".

עוד על צילומים וקיבוצים:
תיעוד ייחודי - הקיבוץ בשחור-לבן ובצבעים
"אני רוצה לתעד את האנשים בקיבוץ כמו שהם"
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

בתיעוד המבוים ניתן לראות בין השאר חבורה של נשים וגברים, כולם בשנות העשרים המאוחרות, ישובים על מדרגות גן ילדים קיבוצי כשהם חשופים בפלג גופם העליון ובידם קרטיבים. צילום נוסף מתאר בחורה המבצעת עמידת ראש בין שני כיסאות הגן, ובאחר ניתן לראות עלם צעיר המבצע תרגיל שיווי משקל על חלון גן הילדים הישן.

גלי בחרה לא להציג בתערוכת הבוגרים הזאת סצנות "אפלות" (שקיימות בתיק העבודות שלה), בהן נראים האובייקטים האנושיים העירומים כשהם מוטלים ביער או מביטים נכחם בתדהמה או בבעתה.

גלי שריג, בת 28, נולדה וגדלה בקיבוץ מצר ולפני זמן לא רב עברה להתגורר וליצור בברלין. היא מעידה על מעבר מהלינה המשותפת בגן ללינה בבית ההורים בגיל חמש וחצי, כך שזיכרונותיה, הבאים לידי ביטוי בצילומים, הם בגדר משחק ופנטזיה, מעין "גן עדן אבוד".



למעט התמונה הקבוצתית, אותה שחזרה מתצלום ישן של ילדי הגן במצר, והיא בתוכם - כל השאר דמיוניים וביזאריים למדי. קודם ללימודי הצילום עסקה בעיקר בציור. היא שירתה באוגדה 162 ובנח״ל. בתום שירותה בצבא קנתה מצלמה, ולאט-לאט נענתה ל״צרכים האמנותיים״ שלה והחלה לצלם. היא למדה צילום אנלוגי ופיתוח במבוא-חמה אצל סמדי גורן, ובהמשך עשתה תואר ראשון בצילום ב"מכללת הדסה" בירושלים.

בתמונה הקבוצתית, על המדרגות עם הקרטיבים, מככבים חבריה של שריג מהלימודים ושותפיה לדירה, שהסכימו לבקשתה להתפשט בצהרי היום בקיבוץ. כך עשתה לגבי הפרויקט כולו - חיפשה אנשים שאוהבים אמנות ומוכנים להגשים את הרעיונות שלה. היא מעידה על חוויה נהדרת ומספקת.

גלי שריג היא אמנית טוטאלית ואותנטית, ולכן התעקשה שהתמונות כולן ייעשו בגן הילדים המקורי של מצר. את התחתונים תפרה על פי הגזרה המקורית של המתפרה. לטענתה, קיים פער בין החוויה האישית שלה בקיבוץ לבין הלינה המשותפת שהפכה לדבר ישראלי קולקטיבי, וכך נרקם סיפור משותף שמדובר ומצולם ומסופר, כמו אגדה.

סמוך מאוד לפתיחת התערוכה בתל-חי עוד התלבטה אם להוסיף לסדרה המוצגת תמונה של משחק מחבואים בחצר, אבל אנשים שעמם התייעצה אמרו שיש בה אלמנטים של כאב, התעללות, פחד ומוות. לדבריה, היא הבינה שלמרות העוצמה המצמררת ייווצר הקשר שלא יוסיף ואף יפגע בתמונות הרכות והתמימות יותר.

התגובות שקיבלה שריג על הצילומים באו בעיקר מאנשים מחוץ לקיבוץ, ולו רק משום שהחברים ממצר עוד לא ממש נחשפו אליהן. הודעות המייל שהגיעו אליה היו של אהבה והזדהות, של עדות על נגיעות בנקודות רגישות, של הד לזיכרונות. לא מדובר, לדבריה, במטענים קשים של לינה משותפת מסרסת, אלא בחוויה כוללת של זיכרונות אמביוולנטיים.

הצילום, אומרת שריג, הוא עבורה דרך התקשורת הטובה והנוחה ביותר. המילים הכתובות - קצת פחות. המונח השגור "תמונה שווה יותר מאלף מילים" אכן בא לידי ביטוי מוחשי בזיכרונות הקיבוציים שלה.

בתערוכת "בוגרי בתי הספר הגבוהים לצילום 2013" מציגים הבוגרים מהמוסדות הבאים:
"המדרשה", "בצלאל", "המכללה האקדמית הדסה", "המרכז האקדמי ויצ"ו חיפה", "מוסררה", "מנשר לאמנות" ו"קמרה אובסקורה". אף-על-פי שהצילומים נעשו במוסדות צילום בכל חלקי הארץ, ניתן לראות שרוב העיסוק של הצעירים מתמקד בעולמם העצמי ובקרוב להם.

בתערוכה, המשתרעת על שני אולמות במוזיאון, מוצגות עבודות צילום רבות של חשיפה - עירום עצמי ושל משפחה, חברים או מקורבים; חדירה לתחומי ה"אני" והפרטי של כל אחד מהסטודנטים, עד כדי חשיפה אינטימית מאוד, ומרגשת.

לתערוכה נעשתה עבודת אוצרות ממוקדת (כל מוסד אצר ועיצב את תערוכתו במוזיאון), של בחירת הצילומים מכל אחד מבתי הספר. כך מתאפשרת נקודת מבט השוואתית גם לגבי התכנים המטופלים בעבודות, הנושאים הדומיננטיים בכל מוסד והגישות השונות של האוצרים.

התערוכה תוצג עד התאריך 2.2.

הכתבה המלאה - ובה צילומים נוספים של גלי שריג - מופיעה בגיליון סוף השבוע של עיתון "ידיעות הקיבוץ"