הבמאי ויוצר הסרטים עמוס גיתאי קשור מאוד אל קיבוץ כפר מסריק, שבו התחנך בחלק משנות נעוריו, ושאת חדר האוכל שלו תכנן אביו - האדריכל מוניו גיתאי וינרויב ז"ל.

עוד תערוכות מקיבוצים:
תערוכה חדשה: מפגש בין ירק ופרי - לגוף הנשי
תערוכה: העירונית מתמודדת עם הפילוג בקיבוצים
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

חדר האוכל כבר "כיכב" בתערוכה קודמת שהציג הבן עם עבודות אביו, ובחודש שעבר הגיעה התוכנית האדריכלית שלו אפילו לתערוכה במוזיאון "מומה" בניו יורק. באירוע הפתיחה המרגש שלה השתתפו גם גיתאי הבן וגם כמה מבני הקיבוץ שחיים כיום ב"תפוח הגדול".

במבנה חדר האוכל בכפר-מסריק קיים חלל של גלריה, שגם פעל לאורך שנים רבות ואירח אמנות ואירועים, אולם בשנים האחרונות נזנח ושימש בעיקר כמחסן. גיתאי החליט לעשות מעשה, ולפני חודשים אחדים תרם כסף לטובת שיפוץ הגלריה, שתיקרא על שם אביו. שיפוצה וחידושה נעשים בשיתוף הקיבוץ ובעזרת האדריכל עודד רוזנקיאר (בן יחיעם, כיום בכפר-מסריק), ואנשי משרדו "so architecture".

הגלריה המחודשת נפתחה בשבת האחרונה (28.12), בתערוכת אדריכלות בינלאומית שתוצג במקביל לתערוכה ב"מוזיאון מוניו גיתאי וינרויב לאדריכלות" בחיפה. התערוכה נקראת "ללמוד מוורנקולר"
(באצירת פייר פריי, שווייץ), והיא כוללת דוגמאות של בנייה מסורתית עממית מרחבי העולם, ומעלה את השאלה מה ניתן ללמוד היום מאותה "אדריכלות ללא אדריכלים".

התערוכה, בשיתוף עם ארכיון הבנייה המודרנית ב-EPFL (בית הספר הפולי-טכני הפדרלי של לוזאן), פורשת מבט מקיף על ארכיטקטורה ורנקולרית (כאמור - בנייה עממית, ללא אדריכלים, המשתמשת בחומרים מקומיים ובטכנולוגיות מסורתיות), באמצעות אוסף ייחודי של דוקומנטים ודגמים המציג טווח רחב של פתרונות חלליים, סמליים וקונסטרוקטיביים, שכוננו את התצורות של מבני העבודה והמגורים בחברות מסורתיות.

התערוכה בכפר-מסריק תוצג במשך כחודשיים-שלושה.

גלריה זו מצטרפת לגלריית "הסלון" הפועלת בקיבוץ כבר כמה שנים, ומציגה תערוכות של אמנים מהקיבוץ ומבחוץ.