מעת לעת מצפין יוסי עוזרד מביתו ברמת-השרון אל להבות הבשן, הקיבוץ בו נולד וגדל, כדי לבקר את אמו רות. האם, בת כמעט תשעים, צלולה ומלאת חיוניות, חיה בגפה בביתה הקטן, "במקום הכי יפה שאפשר לדמיין, עם נחל זורם מתחת לחלון, ולא מעניין אותה להרחיב, להגדיל ולשייך את הדירה לעצמה. היא מעדיפה את הקיבוץ של פעם, אבל הפנימה את השינוי ומקבלת את מה שיש", אומר עוזרד.

עוד ספרים על קיבוצים:
ספר חדש: המנהיגים הקיבוצניקים היו אוליגרכים
עמוס עוז חוזר לקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

הוא אוהב את המקום, קשור לנופים, לדשאים ולזיכרונות, אבל הבין, מזמן, שאת שאיפותיו ללמוד, להתקדם ולהתפתח - יגשים במקום אחר.

הפקות ללא הפסקה
עוזרד (64), איש תקשורת, נשוי (בשנית) לליסה שילוח עוזרד, ולהם, במשותף, שישה ילדים ושלושה נכדים. בברנז'ה התקשורתית הוא מוכר כאחד מבכירי המפיקים בארץ. עכשיו, עם צאת ספרו "קיבוץ ברלין" (הוצאת "כנרת, זמורה-ביתן") - הוא גם סופר.

אחרי הצבא עזב את הקיבוץ, ולמד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ומשחק ובימוי ב"סמינר הקיבוצים". לאחר מכן הצטרף לגלי צה"ל ככתב, מגיש, עורך ומנהל חטיבת החדשות. בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת עבר לטלוויזיה, שם מילא שורה של תפקידים בכירים.

בשנת 2000 הקים עם אשתו את "קבוצת יסמין", האחראית, בין השאר, להפקת עשרות סרטים וסדרות עטורי שבחים ופרסים לקולנוע ולטלוויזיה: "ביקור התזמורת", "שבעה", "התפרצות איקס", "לוויה בצהריים", "רביעיית רן", "פלפלים צהובים", "חסמב"ה הדור הבא", "אחד נגד מאה", "לעוף על המיליון", "אל תפיל את המיליון", "הקיבוץ", ועוד.

הוא גם שותף לערוץ המוזר מכולם והמצליח להפליא, שנמכר לטלוויזיה האמריקנית - "דוג-טי-וי", ערוץ טלוויזיה שלם לכלבים, ששידוריו הם רצף של תוכניות המיועדות לרתק ולשעשע כלבים משועממים שנשארים לבד בבית. כלביו, אגב, מעדיפים לבלות בחצר.

אבל כילד בקיבוץ לא ידע מה צופן העתיד. כמו כולם ועם כולם, גם יוסי הקטן ישן עם "הפנים לקיר" בלינה משותפת, בלע שמן דגים בצהריים ואכל את מה שהכריחו אותו לאכול גם כשלא היה טעים, השתתף בפעילויות התנועה, התאהב, התאכזב, התבגר והתגבר על קשיים בלתי-צפויים, תוך כדי תנועה.

"נולדתי בקיבוץ משמר-הצפון שבגליל העליון. חיי התנהלו בעולם עם חוקים ברורים, במסגרת שלא היתה דומה לשום צורת חיים אחרת בעולם, אך בשבילי היתה מובנת וברורה. מבחינתי ככה גדלו שאר ילדי העולם. אוגדנו לקבוצה, קבוצת ברוש, חמש בנות ושלושה בנים. מבית התינוקות עד הצבא גדלנו יחד" (מתוך "קיבוץ ברלין").

יש קשר למציאות
הוא מעיד על ילדות מאושרת, שמחה, הרפתקנית, עם משחקים וטיולים בטבע, אך גם שתיקות של הורים ניצולי שואה שלא סיפרו מה עבר עליהם, "וגם אנחנו לא שיתפנו אותם במה שעבר עלינו - לא כילדים, לא כחיילים, ולא בכלל".

כשעמד להתגייס רצה להתנדב לצנחנים או לסיירת מובחרת, "אבל במשק היו צריכים להפריש אחוזים לנח"ל והוחלט שאני אמלא את החובה הזו. הייתי כזה בסדר, שאמרתי: 'בסדר'. את מבינה? אפילו לא יכולתי להתגייס לאן שבאמת רציתי, כי מישהו היה צריך למלא את דין התנועה, והמישהו הזה הייתי אני".

הוא השלים קורס קצינים, שירת בתפקיד מ"פ, והשתחרר כסגן, כיום סרן במיל'. את שירות המילואים שלו עשה ביחידת סיור של התותחנים. עם עמיתיו ליחידת המילואים, שהפכו עם השנים לחבריו הקרובים, עבר גם את מלחמות יום כיפור ולבנון - שהטביעו בו חותם עמוק יותר ממה שיכול היה לשער. את קשריו עם חבריו מהקיבוץ ומהצבא, ואת חייו בתקשורת, על שלל החוויות הרגשיות ורבות התהפוכות - הוא חושף ברומן הביכורים שלו, "קיבוץ ברלין", ספר מרתק, מרגש, חושף ומלא הפתעות.

"זו לא אוטוביוגרפיה, אבל הספר מבוסס על חוויות ואירועים שקרו לי ולחבריי", אומר עוזרד. "לקחתי סיפורים שונים מילדותי, מנעוריי, משירותי הצבאי, מהמלחמות שהשתתפתי בהן חלק ומעבודתי בתקשורת - ערבבתי ביניהם, הכנסתי הרבה מהזיכרון, הוספתי הרבה מהדמיון ויצרתי סיפור חדש".



בגלל המתנדבות
"קיבוץ ברלין" מגולל את סיפורו של בן קיבוץ, אורי דולב, שקיבוצו דוגל בחינוך קפדני, ספרטני ונוקשה. הוריו, כשאר המייסדים, הם ניצולי שואה יקים, אנשי עמל הדורשים הרבה מעצמם ומאחרים וממעטים להפגין רגשות.

שלל סיפורים המשתלבים זה בזה מרכיבים את עלילת הרומן: ריב מסתורי ארוך בין אביו לדודו של אורי; סיפור אהבתו הנכזבת לנורית, הילדה המוזרה של הקיבוץ שנסעה לשוודיה והשאירה בלבו חור גדול; גיוסו לשירות קרבי בסיירת מובחרת; שירות המילואים במלחמת יום כיפור המטלטל את חייו; עזיבת הקיבוץ לטובת קריירה תקשורתית שבעיצומה הוא נחשד בריגול - פרשה סבוכה וקפקאית, המביאה לעזיבתו את הארץ ולהשתקעות