ערב ראש השנה תשנ"ב, 1992. במסגרת תוכנית החג של שידורי ערוץ 2 הניסיוני, מספר ירון לונדון לצופים כי הראפ הוא "זמר מדובר בסגנון אמריקני" ומזמין לבמה, לביצוע "פארודיה בסגנון ראפ על שירי ארץ ישראל, להקה שחבריה הם חברי קיבוצים מהצפון - השפן הנכון".

עוד רוקנ'רול קיבוצי:
"אני גאון, משוגע והמוזיקאי הפורה בארץ"
בבוקר ברפת, בערב על הבמה בתל אביב
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

על הבמה, בלבוש צבעוני ותוך הנפת שלטי בריסטול שבהם ציורים של צב מקיים יחסי מין עם גמל ושואל "לספר לו על האיידס?" - עולים אריאל קרס ממצובה וחבריו ללהקה. החבר'ה, לעיניהם המשתאות של לונדון וחבריו הנכבדים (מאיר שלו, למשל), מדקלמים בקצב מהיר את השירים: "הרוח נושבת קרירה", "בוא אלי פרפר נחמד", "וקטיושקה אז יצאה לשוח", ומקנחים בכמה "קלינקה-מיה". בסיום התוכנית עולה הלהקה לביצוע נוסף, בסגנון רגאיי מקפיץ, לשיר "הקיץ עבר".

כותב שורות אלה, אז ילד בן 12, צפה והשתאה. בשנים שלאחר מכן, עם ההאזנה לשירים כמו: "רוקנ'רול מצובאי", "הספד למנוח", והקאבר ל"בפונדק קטן" (שבקליפ שנעשה לו הופיע המבצע המקורי בני ברמן) - התחלפה ההשתאות בהערכה גדולה (שלא לומר הערצה...). השפן-הנכון היו "אינדי" הרבה לפני שכל מיני היפסטרים זבי חוטם שרו באנגלית עילגת ב"אינדינגב". הם הוציאו אלבומים, הופיעו באופן עצמאי בכל רחבי הארץ וקנו לעצמם, בעבודה קשה, קהל מעריצים קטן, אך אדוק.

על אש קטנה
גלגולים רבים עברו על השפן-הנכון לאורך כמעט שלושים שנותיה. היא הוקמה בשנות השמונים של המאה שעברה, החלה את דרכה במופעים בבית הספר התיכון "סולם צור" ובאירוע "מצוזמר" (פסטיבל הזמר והפזמון של מצובה) והוציאה את אלבומה הראשון, "השפן הנכון?", בשנת 1990.

חברי הלהקה, מלבד קרס, התחלפו כמה פעמים, והלהקה עצמה נדדה מהצפון לעיר הגדולה ובחזרה, הוציאה שישה תקליטים (ביניהם השניים המיתולוגיים: "פוחל"ץ" - פופ חילוני לבן וצפוני, ו"השטורדל האנושי"), זכתה מעיתונאי המוזיקה יורם בר ז"ל לכינוי להקת "גורן-מטאל" במקומון הירושלמי "כל העיר", וכתבה אחת בעיתון "קיבוץ" אף הפגישה בין הסולן קרס לאשתו, העיתונאית שרה צפרוני (איילת-השחר).

השפנים הנוכחיים בלהקה הם כאמור אריאל ("מוריד הגשם") קרס, המתגורר היום באיילת-השחר, לצדו מתופף גולן (גולי) אלון מכפר-יובל, ועל הבס והקולות אחראי נועם ("מנפץ האשליות") ששון מכפר-בלום. "כידוע, קצת קשה להתפרנס בארץ ממוזיקה, בעיקר מפאנק, אבל לנו לא אכפת", אומר קרס.



"כולנו בעלי משפחות ועובדים בעבודות נוספות. גולן הוא אב לשניים ובעלים של מפעל נייר, נועם אב לשלושה ועובד במפעל 'גלקון' בכפר-בלום, ואני, אב גאה לשלושה בנים, פתחתי עם זוגתי באיילת-השחר בית ספר קטן למוזיקה בשם ג'מוסיקה".

לאחרונה החלה הלהקה בעבודה מחודשת, במסגרת הופעות שהיא מקיימת בפאב "הקרפיון השיכור" בקיבוץ עמיר, ועם אלבום חדש בדרך.

זהו, התעוררתם?
אריאל קרס: "הלהקה שהתה כמה שנים על אש קטנה, כל עוד הילדים שלי היו קטנים, אבל עכשיו, כשגדלו, חזרנו לפעילות מלאה. התחלנו לעבוד בהרכב הנוכחי לפני כשנה, ואחרי זמן מה החלטנו שאפשר לחזור להופעות. ברגע שהתחלנו להופיע פנו אלינו כל מיני להקות פאנק ורוק לשיתופי פעולה, בעיקר להקות מהמרכז שרוצות להופיע בצפון.

"כרגע אנחנו מקיימים ערב פאנק-רוק בערך פעם בחודשיים בפאב הקרפיון שבקיבוץ עמיר. בפעם הראשונה הופענו עם הלהקות 'בהמות האהבה' ו'משוקצות', ובשישי הקרוב נארח את להקת 'ערב רב' מתל אביב. אם העניין יתברר כמוצלח, נמשיך בפרויקט. בכל מקרה, התחלנו להופיע בכל הארץ - אז אפשר למצוא אותנו בפייסבוק ולהזמין אותנו לכל חור".

כיוצר עצמאי שנמצא בשטח כבר הרבה שנים - מה דעתך על הסצנה הזו כיום?
"אני די אוהב מיינסטרים ישראלי 'קלאסי', יש בו הרבה מוזיקה טובה, אבל מעולם לא עניין אותי להיות במיינסטרים, אני מעדיף להיות עצמאי. יוצא לי לשמוע גם מוזיקה ישראלית שמכונה 'אינדי', אבל ברובה היא למעשה מיינסטרים שמתחפש לאינדי. אין בזה שום דבר חריג, שונה, קיצוני או מאתגר מבחינה מוזיקלית או טקסטואלית, וכשהם שרים באנגלית זה די בעייתי.

"האינדי שלהם הוא רק מפני שאין להם חברת תקליטים, אבל למוזיקה שלהם אין אופי אלטרנטיבי, לצערי. אנחנו תמיד עבדנו בצורה עצמאית, ועכשיו, עם קריסת חברות התקליטים, כולם מגלים שזו הדרך הנכונה לעבוד. אתה לא תלוי באיש ועושה מה שבא לך. משום שכבר אין היררכיה, האינדי והמיינסטרים מתערבבים.

"בשבילנו זה טוב. מה שממש כיף זה שהקהל כבר פחות שמרני. חוץ מזה, הפייסבוק עוזר לנו להגיע גם אל חובבי פאנק בחו"ל, ומאוד מרענן לקבל מחמאות מגרעין של אוהדי השפן-הנכון בסיאטל, למשל".


פאנק ק