בשידת התקליטים הקיבוצית, בין "ים השיבולים" למקהלת "הצבא האדום", ניצבים בגאון, ובעטיפות דהויות מרוב שימוש, גם ה"ביטלס", ה"רולינג סטונז", ניל יאנג, בוב דילן, ג'ניס ג'ופלין, ודומיהם.

עוד להקות מקיבוצים:
מסע הבחירות של כל החתיכים אצלי
בבוקר ברפת, בערב על הבמה בתל אביב
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

המוזיקה המצוינת שלהם, שהגיעה לקיבוצים בתרמילי המתנדבים אחרי מלחמת ששת הימים וחלחלה לכל קצוות הארץ באמצעות אמנים כמו שלום חנוך ומאיר אריאל - מצאה את דרכה גם אל הסמרטפונים של בני משק שנולדו בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים (בסדר, אולי גם בתחילת שנות התשעים).

כמו האזכור של תקופת המתנדבים, שכמעט עברה מן העולם, כך יכול שיר מוכר של דילן או ג'ופלין לעורר באחת את בלוטת הגעגוע לימי התום. שלום חנוך, כהרגלו, ניסח זאת טוב יותר: "צמרמורת, סחרחורת/ היה או לא היה/ כה מתוקה האשליה - נוסטלגיה/ את היית לי... /למראית הדז'ה-וו".

מוזיקה של הבית
את תחושת הדז'ה-וו, שהונצחה גם בשם האלבום המופתי של "קרוסבי סטילס נאש ויאנג", מביאה עכשיו לבמה להקה שזה גם שמה, המגדירה את עצמה כ"להקה לאירועים". חברים בה בני הזוג נטלי גבע (28, בת עין-החורש) ותום הר-נוי (32) מגעש, אמיתי וילק (29, בן מעברות) מגבעת-חיים איחוד, עמוס צימרמן (30, בן גבעת-חיים איחוד) מתל אביב, ואילן טננבאום (28) הרמת-גני.

"החיבור בין כולנו התחיל דרך המוזיקה והפך לחברות קרובה", מספרת נטלי. "בשלב מסוים, לפני קצת יותר משנה, נוצר אצל כולנו הצורך להתפרנס ממוזיקה ועלה הרעיון של להקה לאירועים".

"להקה לאירועים" - מה זה אומר?
נטלי גבע: "דז'ה-וו נוצרה כדי לשמח אורחים וקהל באירועים מכל סוג. אם יש קהל שאוהב את המוזיקה שאנחנו מנגנים ורוצה לרקוד, נשמח להופיע לפניו. ההגדרה 'להקת חתונות' אומרת בעיניי שיש גם אפשרות שנופיע בחתונה שלכם - זה מקובל, האורחים ייהנו ויהיה כיף - אבל כמובן שנשמח להופיע לפני כל קהל".

תום הר-נוי: "אחת מהסיבות להקמת דז'ה-וו היתה בקשה ממפיקה מסוימת, שיצרה קשר עם עמוס לגבי הופעה ספציפית. הכנו הופעה, הקלטנו שירים, קיימנו חזרות ואף עשינו פרזנטציה עבורה. בסופו של דבר ההופעה לא התממשה, המפיקה פנתה להרכב אחר, ואנחנו נותרנו עם להקה מצוינת ומוכנה לעבודה - הרכב ייחודי שהוקם בגלל הצורך להתפרנס, ובמקביל ליהנות ממוזיקה שאנחנו אוהבים ולנגן אותה מול קהל גדול ומגוון".

עמוס צימרמן: "בחתונות יש אווירה שמחה וחיובית. האנרגיות תמיד בשמים וזה מאוד מרגש, גם אם לא מכירים אישית את החתן והכלה. אנשים באים לשמוח ואנחנו באים לשמח אותם. זו זכות גדולה".

למה בחרתם לנגן מוזיקה משנות השישים והשבעים?
נטלי: "המוזיקה הזאת התנגנה בבתים של כולנו. אם תשמע את החומר המקורי שעמוס, אמיתי ואני כותבים - תבחין מייד בהשפעות. היה לנו ברור שאם נרים מופע שיחזור על עצמו, הוא יהיה חייב להתבסס על שירים שאנחנו אוהבים. אחד הכללים היחידים בלהקה הוא שאם אחד הנגנים לא אוהב שיר מסוים - לא מבצעים אותו, חד וחלק. אין סיכוי שננגן שיר שאנחנו לא מתחברים אליו.

"סיבה נוספת לבחירת הסגנון המוזיקלי הספציפי הזה, היתה לתת פתרון לאנשים כמונו, שלא מעוניינים לנגן בלהקה סטנדרטית, שאוהבים ומתחברים למוזיקה, ושרוצים לתת לאורחים באירועים משהו אחר, מפתיע. בחרנו שירים שגם המבוגרים וגם הצעירים בקהל מכירים אותם ומתחברים אליהם".

עמוס: "כולנו גדלנו עם חינוך מוזיקלי ששם תמיד דגש על שנות השישים והשבעים - אם זה מההורים, מהאחים הגדולים או מהסביבה. אני מרגיש שהמוזיקה הזאת פחות נוכחת בקרב הדור הצעיר מאתנו, וחבל. כמובן שיש הרבה מוזיקה חדשה טובה ושטבע הדברים הוא שתהיה התפתחות, אבל המוזיקה של שנות השישים והשבעים הניחה את היסודות האיתנים, וגם, בסופו של דבר, היא עדיין נשמעת לי הכי טוב באוזן... הבחירה לנגן את המוזיקה הזאת, בהרכב קאברים, היתה טבעית".



חיבור קיבוצי
לקיבוצניקים של דז'ה-וו יש קילומטראז' לא מבוטל בביצת המוזיקה המקומית. גבע, למשל, התחילה את הקריירה המוזיקלית שלה במקהלת "מורן". היום, מעבר למקצועה כמורה ל"טכניקת אלכסנדר", היא כותבת ומלחינה חומרים מקוריים משלה ועובדת על אלבום בכורה.

צימרמן, שעל הגיטרה, מגדיר את עצמו כ"עובד בחנות ביום ומוזיקאי רב-תחומי בלילה". הוא כותב חומרי סולו מקוריים באנגלית, הוציא אלבום בכורה בשנת 2010, עובד בימים אלה על אלבום שני, מפיק ומנגן במופעי מחווה אקוסטיים לניל יאנג, גיטריסט בלהקת "אינגה דינגו", ו"משתתף בעוד פרויקטים חולפים ובאים, כזמר, כגיטריסט וכמפוחן".

הגיטריסט תום הר-נוי מנגן מגיל צעיר, בעיקר בהרכבים המשויכים לזרם ה"אינדי". "כחלק מהחיפוש התמידי שלי אחרי סא