החל בחודש זה, למשך שלושה חודשים, יהפוך קיבוץ כברי - בו חי ופעל האמן וחתן פרס ישראל לפיסול יחיאל שמי, משנת 1949 ועד מותו בשנת 2003 - לחלל אמנותי גדול, שבנקל יכול היה להיקרא "קיבוץ שמי".

עוד פיסול מקיבוצים:
הפסל מהקיבוץ מציג: חלודה, בזלת והומור
מפסל אינטואטיבית ואירוטית את הקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

במלאות עשר שנים למותו של האיש יוצגו במרחב הציבורי, בואכה מרכז הקיבוץ, שישה פסלי ברזל גדולים שיצר שמי משנות הארבעים ואילך. באטליה ששימש אותו לפיסול ולציור יוצגו פסלים לא-מוכרים שפיסל בתקופת "אופקים חדשים", ובנוסף תושק תערוכה תחת הכותרת "מתכתבים עם שמי" (אוצרת - סמדר שינדלר), בה יוצגו עבודות ומכתבים של אמנים שונים (רפי לביא, יוסף זריצקי, יחזקאל ירדני, משה קופפרמן, אורי רייזמן ואחרים) לצד מכתבים ועבודות של האיש עצמו.

גם קטלוג מקיף הופק בעקבות התערוכה. בסדנת ההדפס הסמוכה תוצג תערוכת מחווה בשם "פסל יוצר תחריט" (אוצרת - עפרה רעיף), בה ייתלו על הקיר הדפסים של שמי לצד אלה של אמנים אחרים: מיכה אולמן, עופר ללוש, סיגלית לנדאו, מנשה קדישמן ועוד. ההדפסים, התבליטיים באופיים, יבקשו להקיש על הקשר בין הפיסול בחומר לשעתוק הטכני שיוצרים המכבש והתחריט.

תערוכה שלישית, "שלושה פסלים" (אוצרת: דרורה דקל, נעילה: 21.12), נפתחה בגלריה של כברי, ובה נוטלים חלק, בנוסף לשמי, גם יעקב דורצ'ין ואלינה רום כהן - שלושתם מייצגים שלושה דורות של פסלים היוצרים בברזל.



את הרעיון לקיים שלל תערוכות ומיצבים במלאות עשור לפטירתו של יחיאל שמי, הגה הבן אלון שמי, חבר נאות-סמדר, כבר לפני שנה. במהלך הזמן הזה קובצו העבודות ונכתבו הדברים המלווים את המחווה חסרת התקדים הזו.

סמדר שינדלר, המשמשת כאוצרת באטליה שמי מאז פתיחתו לתערוכות מתחלפות לפני כשלוש שנים,
מספרת על החזון ועל מימושו: "כשהגיע יחיאל שמי מבית־הערבה עם חבריו כדי להקים את קיבוץ כברי, אי אז בשנת 1949, הוא אמר שעלייה לקרקע צריכה להכיל בתוכה גם גלריה לאמנות.

"כפסל צעיר הוא אכן האמין שאין חיים בלי אמנות, ולהיפך. עם השנים התממש חזונו, ומאז נפתחה הגלריה לפני יותר משלושים שנה, נפתחו גם 'מרכז גוטסמן לתחריט' וגם חלל התצוגה הצמוד לסדנת הפיסול שלו. העבודות שלו ושל רייזמן הפכו לחלק בלתי-נפרד מהמרחב הציבורי.

"הוא נאבק להפוך את הפיסול לענף והביא המון כבוד למקום ולאמנות הישראלית. על-אף שהלב שלו נשאר בבית-הערבה, אליו לא חדל להתגעגע כל שנות חייו, הוא אהב את כברי, שעטף את פסליו באהבה".