בתחילת החודש ימלאו עשר שנים למותו של הפסל וחתן פרס ישראל יחיאל שמי. בקיבוץ כברי מתכננים שורה של אירועים ותערוכות מחווה לזכרו, אבל בלי או עם קשר לכל זה, משיקה נכדתו המוכשרת, האמנית אביטל כנעני (בת כברי), שלוש תערוכות ציור ופיסול תחת הכותרת המכלילה: "תחזיק בקצוות".

עוד תערוכות מקיבוצים:
תערוכה: העירונית מתמודדת עם הפילוג בקיבוצים
אייר את ילדותנו: תערוכה לזכר שמוליק כץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

בתערוכה הראשונה, בגלריה של קיבוץ לוחמי-גטאות, מציגה כנעני דמויות מופשטות מעץ האוחזות בפיהן רישומי צמחים. התערוכה השנייה תושק בתאריך 30 בנובמבר בגלריה של בארי, והיא תוקדש לרישומי ציפורים שחדלו ממעופן ומונחות על קונסטרוקציות מעץ המכסות את מרבית חלל המקום כמסלולי מוות.

התערוכה השלישית בסדרה, בגלריה "מנשר" בתל אביב (פתיחה: 19 בדצמבר), תכיל חיות גדולות ממדים המשרבבות לשון ארוכה ומרוסקות על רצפת הגלריה. "שדה קטל, בית מטבחיים, מרחב נטול חיים", כדברי היוצרת.



לנוכח התערוכה הראשונה, ועוד לפני פתיחת השתיים הנוספות, ניתן להתרשם שאביטל מבצעת מהלך אמנותי הפוך מזה שעשה סבה המנוח. יחיאל שמי החל לפסל בסגנון פיגורטיבי (פסלי חיות, דימויי אנוש כנעניים) ורק לאחר מכן עבר לפיסול המופשט שהפך לכתב ידו-אזמלו המוכר.

אביטל כנעני יצרה בתחילת דרכה מופשטים פיסוליים מחומרי רדי-מייד מזדמנים,
כמו גם רישומים נטולי מאפיינים פיגורטיביים, ועברה למיצבים תלויי נרטיב וצורה קיומית מזוהה. למרות זאת, לפחות על פי הפתיחה בלוחמי-הגטאות, ניתן לזהות את הדמיון בין הדמויות העציות הרוכנות של אביטל לבין קורות הברזל והעץ הקורסות של יחיאל.

הרישום הקווי והכתמי של אביטל מזכיר את זה של אמה, הציירת והרקדנית יעל כנעני. למרות ההשפעות הטובות (והבלתי-מוכחשות) מהן ניזונה האמנית המצוינת הזו, היא גיבשה לעצמה גוף עבודות מרשים שמשתכלל מתערוכה לתערוכה. הכניסה הנשית לעולם הפיסול, שנחשב לגברי בארצנו, מרשימה ביחס לכל קנה מידה.

התערוכות של אביטל בצפון (לוחמי-הגטאות), במרכז (תל אביב) ובדרום (בארי) ראויות להערכה ולביקור.

התערוכה בלוחמי-הגטאות תינעל בסוף נובמבר. נעילת התערוכה במנשר - 23 בינואר. בבארי - 21 בדצמבר.