לא פשוט לבחור מילים שיתארו כהלכה את דורון בוטניק (25), סולן ("ומנהיג") להקת "אינגה דינגו". מדובר ב"מפלצת" של מוזיקה וכישרון, שמביתו שבמענית הוציא רק בשנה האחרונה 22(!) אלבומים, נבחר ל"אמן המשפיע ביותר" במשאל שנערך בקרב אמני ה"אינדי" בישראל, וידו היצירתית עוד נטויה.

עוד מוזיקאים צעירים מקיבוצים:
הזמרת מאיה קאליש ניסתה למות - ונולדה מחדש
מסע הבחירות של כל החתיכים אצלי
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

מי אתה, דורון בוטניק?
"גאון, משוגע והמוזיקאי הפורה בארץ. הוצאתי לבדי, עם אינגה-דינגו ובמסגרות אחרות, 63 אלבומים. השנה יצאו 22 מהם, עד סופה אגיע ל-29, ובשנה הבאה אני עומד להוציא 38 אלבומים נוספים. בין לבין אני שומע בעיקר סלסה".

חוויות ילדות
ההתחלה של בוטניק, בן מענית שהתגורר בעבר גם בבית-אורן, בגן-שמואל ובתל אביב, לא היתה קלה. באתר להקת אינגה-דינגו מופיע הסיפור הבא, מפי בוטניק, שמערבב כנראה מציאות עם קצת בדיון והרבה יצירתיות והומור: "דורון בוטניק נולד חולה. זה קרה בערב יום כיפור, 1988, בקיבוץ קטן בשם מענית בלב ישראל. לאביו ולאם הצרפתית-איראנית, זה היה הילד השני שלהם.

"עשר שנים קודם לכן הם הגיעו לישראל ונפגשו באולפן ללימודי עברית. הם התאהבו, התחתנו, עברו לגור יחד והתחילו לעשות תינוקות. דורון בוטניק לא נולד עיוור, חירש או, חס וחלילה, קטוע גפיים. להיפך, הוא נולד במשקל מצוין עם גוף נורמלי לחלוטין, צורח ובוכה בדיוק כמו שאר התינוקות בחדר הלידה בבית החולים הלל-יפה. דורון בוטניק נולד חולה, חולה בראש.

"כתינוק, מחלתו של דורון טרם הפכה מורגשת; הצרות התחילו בגן הילדים כאשר המורה היתה קוראת ל'אימא בוטניק' לפחות פעם בשבוע, כדי לדווח כי דורון חסר. כל הילדים הלכו לתנומה בין שתיים לארבע, ורק דורון קפץ דרך החלון וברח, אמרה הגננת. אני כבר ילד גדול, כבר בגן הילדים, מלא רוח ואנרגיה. למה לעזאזל אני צריך לישון באמצע היום בשעה שהשמש במרכז השמים ויש כל כך הרבה שמות שצריך לעשות, היה לוחש לבוטניק מוחו החולני.

"בכיתה ד', זמן לא רב אחרי שלקח את הפסנתר והתחיל להתאהב במוזיקה, התרחש אירוע קיצוני בבית הספר, בעקבותיו עבר לפנימייה לילדים בנס ציונה ונשאר שם במשך שנה. אותה שנה הפכה להיות סוג של הקדמה לילדות קשה, מעייפת, מלאה פסיכיאטרים ופסיכולוגים, הזיות... ואה, כן, גם מוזיקה".



המלך הוא לבוש
בוטניק הוא בהחלט תופעה יוצאת דופן על הסקאלה המוזיקלית בישראל. מבין עשרות אלבומיו, העשויים ערב-רב של סגנונות מוזיקליים, בולט במיוחד, לטעמי, האלבום "רוח חזקה", שיצא בדצמבר 2012. זהו אלבום אינטימי ומאופק לכאורה, תכונות שעל פניו נראות כהיפך הגמור מבוטניק, אך דווקא שם טמונה עוצמתו.

דרך שלל סגנונות מוזיקליים כגון פולק, בלוז, אלקטרוני, וגם פופ וקברט, ועם הגשה מינימליסטית ומלודרמטית במקביל, מצליח בוטניק ליצור אלבום שקשה מאוד לא להישבות בקסמו. רוח-חזקה הוא יצירה צבעונית שהחוטים המחברים אותה יחד הם עצבות, שברון לב ובדידות.

למשל, בשיר "היא" - שיר מצוין על אהבה של אדם נואש ובודד ועל האמצעים ליצור אמנות ואת החיים עצמם; או בשיר "למצוא אותך", הסוגר את האלבום, בו שר בוטניק: "כל מה שאני רוצה, למצוא אותך, ואיפה את, איפה את"...

את האלבומים, שמוציא בוטניק בקצב מטורף, אפשר לשמוע בעמוד שלו באתר "באנדקמפ", אבל החוויה האמיתית היא לראות אותו, לבדו או עם להקת אינגה-דינגו (שבה חברים גם עמוס צימרמן מגבעת-חיים איחוד ונמרוד גורביץ' מגעתון), בהופעה חיה.

ההופעות הללו, שהפכו לשם דבר בקרב חובבי האינדי, מתפתחות פעמים רבות לכיוונים בלתי-צפויים בעליל וכוללות, מעבר למוזיקה אנרגטית ובועטת, גם השתוללויות רוק סטאריות והתערטלויות ספונטניות על הבמה.

התמזל מזלי להיות נוכח בהופעה אלמותית אחת של אינגה-דינגו, שהתקיימה בפסטיבל "אינדינגב" לפני כמה שנים ונחשבת לאחת מהופעות ה"פנתיאון" של סצנת האינדי הישראלית. במהלך אותה הופעה השיל בוטניק מעצמו את הגלבייה הלבנה איתה עלה לבמה ונותר עירום לחלוטין.

הוא ניגן כך כמה שירים מול קהל של כ-4,000 איש, שהתלהב עד מאוד, אולם למרות שההופעה נמשכה במלוא האנרגיה, ניכר היה שמצבו אינו כרגיל.

"באינדינגב היה לי התקף חרדה חמור", הוא נזכר. "אני הוזה, רואה ושומע דברים מאוד משוגעים... עישנתי הרבה וזה באמת עשה את העבודה, אבל בלילה שלפני המופע התחרפנתי לגמרי... למזלי היה שם עופר אשד, אחיו של עידו אשד, חבר בגלגול הקודם של אינגה-דינגו, גם הוא בן מענית, שעזר לי להירגע. כשעליתי לעשות את ההופעה ביום שלמחרת הייתי שיכור לחלוטין מכל הבירה ששתיתי, וזה מה שקרה".

בשנה שלאחר מכן התקבל בוטניק על ידי הקהל באינדינגב בקריא