אלמלא נפטר לאחרונה, ואילו זכה והספיק לבקר בתערוכת "קובוץ" בגלריה בגבעת חיים איחוד (הפתיחה: 7 בספטמבר, מוצאי ראש השנה) - היה עמרם נבו כחולם.

עוד צילומים מיוחדים מקיבוצים:
46 דקות בקיבוץ מרום גולן - פרויקט צילומי מיוחד
"אני רוצה לתעד את האנשים בקיבוץ כמו שהם"
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

כנראה גם מוצף גאווה. בשנות החמישים הראשונות של המאה שעברה הצטרפו נלהבים, הוא ושרה אשתו, לקיבוץ החדש שאך הקימו פלגי מפא"י מכפר-סאלד ומגבעת-חיים מאוחד, וחיו בו שנים מעטות. אבל בלכתם (הולדת הבת טלי... הלינה המשותפת...), הותירו אחריהם אוצר ארכיוני: אוסף תצלומים בשחור-לבן.

במצלמה שרכש בארצות הברית, ותוך לימוד עצמי, ניסוי וטעייה, עם אינטואיציה מצוינת - תיעד נבו, ופיתח בחדר חושך שאלתר, את השנים הראשונות של הקיבוץ: המייסדים בעבודתם, הבתים בבניינם, העצים בנטיעתם, הדשאים בראשיתם, הפעוטים בצהלתם. כל מה שהיה פרוזה (טבולה בהרבה נחישות ואמונה), והשנים הפכו לרומנטיקה ולגעגוע (בינינו, מוגזמים משהו) - מוצג עכשיו, שחור-לבן, בגלריה (שפעם היתה מדגרה לביצי תרנגולות).



וכמו להמחיש את מרחק הזמן ואת עומק התמורות, מוצגות לצד התמונות התמימות והישירות של נבו, תמונותיה הצבעוניות, המעוצבות להפליא, של אפרת אשל - צלמת מקצועית, חברת הקיבוץ, בת של חברים, ונכדה, מן הסתם, של אחד הזוגות הצעירים ההם, שאולי הונצחו גם הם במצלמתו של נבו.

כמו נבו, שהיטיב, מבלי דעת, ללכוד את רוח זמנו ומקומו - מצליחה גם היא, מדעת, לתפוס את רוח זמננו ומקומנו: את המשפחות הצעירות (118 חברים חדשים, בנים ונכדים של חברי גבעת-חיים איחוד, הצטרפו לקיבוץ בחמש השנים האחרונות), רגע לפני כניסתן אל דירותיהן הנאות והמרווחות, בשכונה החדשה. אין להכחיש: פוטוגני מאוד בשחור-לבן היה הקיבוץ של פעם, אבל יפה ונעים ממנו, על קשת גווניו, הקיבוץ של היום.

משפחת ארבל
מי: נורית (32) ואלון (38), אמיר (5). הוא נגר, היא מעצבת; עובדת במאפיית משמר-השרון.

הגיעו: מירושלים.

הקשר הקיבוצי: אמה של נורית, נועה לוי, היא חברת קיבוץ. סבה וסבתה: מרים ואלכס קסטן ז"ל, רות ואדמונד לוי ז"ל, היו חברי הקיבוץ, וממייסדיו.

למה-מה? אלון: "בגדול, בגלל קרבת המשפחות, של שנינו: הוריי חיים בכפר ידידיה, ותקופת מה גרנו לידם. כשראינו שאנחנו רוב הזמן מבלים בקיבוץ, ויש הרבה חבר'ה בני גילנו, החלטנו לעבור לקיבוץ".



משפחת ברות
מי: רעות (32) ועירא (31), עתי (שנה). הוא קבלן עבודות ריסוס. היא בהנהלת חשבונות של חברה לציוד חקלאי.

הגיעו: רעות - מתל-יוסף.

הקשר הקיבוצי: הוריו של עירא, בוצי ואסף ברות, הם חברי קיבוץ. סבו וסבתו, חיים וקלרה נרבר ז"ל, היו חברי קיבוץ, וממייסדיו.

למה-מה? רעות: "כי עירא הוא בן המקום, וזו זכות להקים משפחה במקום שבו גדלת, מה גם שיש לו משפחה גדולה בקיבוץ, שחשוב לו להיות קרוב אליה. וגם כי יש כאן הרבה משפחות צעירות כמונו".



משפחת יבין
מי: חגי (35) ושרון (31).

הגיעו: מתל אביב. הוא יליד ירושלים, מתמחה כרופא פנימאי ב"בילינסון", היא פיזיותרפיסטית ב"לאומית", ופרטית.

הקשר הקיבוצי: הוריה של שרון, יונה ואלדד ורדי, הם חברי הקיבוץ. סבה וסבתה חיימק'ה ואגי הם חברי הקיבוץ, ומראשוניו. סבה וסבתה ראובן ואלינור אפל הם חברי הקיבוץ.

למה-מה? חגי: "אנחנו מאמינים בצורת החיים הקהילתית-שיתופית. גם הקשר המשפחתי טוב לנו, מה גם שאנחנו מתכוונים להרחיב את המשפחה בקרוב. בגדול: אוהבים את הרעיון לחיות בסביבה כפרית, עם אנשים טובים סביבנו, ולבנות כאן את עתידנו".



משפחת סונדק
מי: טל (37) וטלי (35), רוני (7), לירי (5), שירה (שנתיים וחצי). הוא זמר ומוזיקאי, היא עובדת החינוך הבלתי-פורמלי בקיבוץ.

הגיעו: מנתניה.

הקשר הקיבוצי: הוריה של טלי, דוד ואביבה, הם חברי הקיבוץ. סבה וסבתה, אברהם וציפי שניר ז"ל, היו חברי הקיבוץ, וממייסדיו.

למה-מה? טלי: "בעיקר בגלל הילדות. גם כשעזבתי, וחייתי בחוץ כמה שנים, ידעתי שאם רק תהיה אפשרות, אגדל ואחנך את הילדים שלי בקיבוץ. טל שותף לזה לחלוטין".