"אני נחרד מהמחשבה שהייתי יכול ללכת לעולמי מבלי לדעת שלשיר נכתב לחן מוקדם", אמר מופתע המשורר חיים גורי, ליהודה קליין מגבעת חיים מאוחד. את השיר, "הנה מוטלות גופותינו" האלמותי, כתב גורי, כידוע, בעקבות נפילת ל"ה לוחמי הפלמ"ח בדרכם לעזרת נצורי גוש-עציון, במלחמת העצמאות, והוא הוקדש למפקד המחלקה, דני מס.

עוד על משוררים מקיבוצים:
סיפורו של משורר מהקיבוץ
המשורר אליעז כהן נחשף בסרט חדש
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לקליין היו חדשות לגורי: "ובכן כן. יש עוד לחן לשיר שלך, שהקדים בהרבה את זה שכתב לו לפני שנים ספורות נחצ'ה היימן". על השאלה מי כתב אותו, לא היתה ליהודה תשובה. כיוון שהטרידה את מנוחתו, יצא למסע חיפוש חובק ארץ.

מספר יהודה, מנהל כוח-אדם במחלקת משאבי אנוש ב"פריגת", ופריק של שירי ארץ ישראל: "לפני כשלוש שנים, כששמעתי בתוכנית רדיו שנחצ'ה מתגאה בכך שהוא הראשון שהעז לכתוב לחן למילים המצמררות של גורי, אמרתי לעצמי: רגע, הרי אני מכיר לחן ישן לשיר הזה, משנות השישים המוקדמות, ובני כיתתי, וגם הכיתות מעלינו ומתחתינו, היו שרים אותו בימי הזיכרון. אז מה קורה פה? האם ייתכן שהלחן נולד בגבעת-חיים, ומוכר רק אצלנו? ואם כן, מי כתב אותו?

"מסיפורים של אבי אני יודע שדני מס היה מפקד מחלקת הפלמ"ח בגבעת-חיים, בזמן 'המצור' הבריטי על הקיבוץ. אבי העריך אותו מאוד, והיה ביניהם קשר מיוחד. האם אפשר שכאן מצוי קצה החוט? בהלוויה של אחת מחברות הקיבוץ פגשתי את נגה אשד, זמרת ופעילה ב'זמרשת' - אתר שנועד להציל זמר עברי מהשנים עד 1948. שאלתי אותה אם היא מכירה את הלחן. היא לא הכירה, והפנתה אותי ל'זמרשת'".

בטרם החל במסע החיפושים אחר מחבר הלחן הישן, וכדי לוודא שזיכרונו אינו מתעתע בו, הקליט יהודה את השיר בביצועו, על מנת לרענן זיכרונם של מתקשים, וגם בירר את הסוגיה בקרב כמה מבני גילו. "הם פצחו מיד בזמזום הלחן", מספר יהודה. גם ברכה, אחותו, זכרה כמעט את כולו, ואילו לאה דגן, חברה אחרת, התגייסה והפעילה את קשריה בין המומחים לזמר עברי באשר הם.

ואז באה הפנייה אל גורי המופתע, שגם היא, כאמור, לא עזרה. "בשלב הבא פניתי לצבי שטטינר, שהיה מורה שלנו למוזיקה באותן שנים - חמישים שנה לא החלפנו מילה. הוא הדגיש, שכבן דור הפלמ"ח הוא מתייחס בחרדת קודש לשיר, אך אינו מכיר לחן שנכתב לו. הבא בתור היה יורם רותם, גם הוא מומחה בז'אנר, ועורך תוכניות בגלי-צה"ל. שלחתי לו את קלטת השיר בביצועי, והוא לא ידע, אבל שיתף בסוגיה את דן אלמגור, את אליהו הכהן ואת נחומי הרציון, שהעלה השערה כי הלחן נכתב על ידי יוסף הדר, ז"ל.

"כשפניתי לאלמנתו של הדר, היא אמרה שאכן, זכור לה במעומעם משהו. אחרי שחיפשה איזו הוכחה בביתם, ולא מצאה דבר, הפנתה אותי למדור למוזיקה בבית הספרים הלאומי, לשם הועבר עיזבונו המוסיקלי של יוסף הדר, ולשם גם הפנה אותי יורם רותם. פניתי אליהם, ונפעמתי מהשירות הטוב שהם נותנים לפונים. תוך כדי בירורים, גיליתי שיו"ר הספרייה הלאומית, דוד בלומברג, היה חייל שלי במילואים. שמחנו לחדש את הקשר לאחר שלושים שנה".

מצויד בהשערה יחידה, בלתי-מבוססת, לגבי זהות המלחין, ובחברות מחודשת עם חייל משירות המילואים,
המשיך יהודה במסעו, ופנה לכמה מידידיו בתנועה הקיבוצית, לברר שמא מערוגותיה, או מערוגות "הקיבוץ המאוחד", צמח הלחן. אבל לא עופר גביש, לא שרהל'ה שרון, לא לאה מרזל, ולא מוטי זעירא - אף אחד מהמומחים האלה לא יכול היה לסייע.

איש מהם אינו מכיר את הלחן המבוקש, וגם לא אורן מס, אחיינו של דני מס: "כבן משפחת הל"ה", הוא כותב ליהודה, אחרי ששמע על מסע חיפושיו, "הייתי מאוד רוצה לדעת את הלחן המוכר רק לבני הקיבוץ. אם מישהו היה מעלה אותו ליוטיוב - זה היה מועיל. גם אני, בכל אופן, לא שמעתי אף פעם שיש לחן, ודאי לא את הלחן עצמו".

"משונה בעיניי", מסכם קליין, "שלמרות שהשיר ידוע, ולא רק לאדם אחד, אלא לעשרות מבני גבעת-חיים מאוחד, לא הצלחתי לאתר אדם, שאינו קשור לקיבוץ, שמכיר את השיר. אני בטוח שהשיר אינו בלעדי למורשת גבעת־חיים. אז מהיכן הגיע, בשנות השישים המוקדמות?"

עכשיו תורכם, הקוראים. אין צורך לומר כמה ישמח יהודה קליין לכל רמז שיוביל אותו לפתרון החידה. ולא, אין הוא מציע פרס למוצא הישר, רק תודה על קץ נדודי שנתו.