מאז 1940, עת עלה קיבוץ כפר מסריק על הקרקע בצמוד לשכנו הוותיק ממנו בשנתיים, עין המפרץ - לא נוצרו בין שני הקיבוצים שיתופי פעולה רבים בתחום התרבותי-אמנותי, למרות הקרבה הגיאוגרפית והיותם של בני הקיבוצים חניכים באותם מוסדות אזוריים.

עוד תיאטרון קיבוצי:
"משומשים" - מקסימום תיאטרון במינימום אמצעים
קיבוץ מגל: ממחיזים סיפורים מהחיים
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

אבל עכשיו זה קורה, בהפקת תיאטרון משותפת לשני הקיבוצים - ההצגה "שדות ותלמים", שכתבה עדי אילת מכפר-מסריק, ביימה רויטל מרום רונטל מעין-המפרץ, וגם משתתפיה נחלקים שווה בשווה בין הקיבוצים: מור כרמלי (כפר-מסריק), השחקן הראשי שריר צור (עין-המפרץ), ועדי אילת (כפר-מסריק), כשאת השירים הלחין ומבצע גיא שמאלי (כפר-מסריק) ועל צילומי הווידיאו אחראי גיל זינגר.



התפאורה נעשתה בעין-המפרץ, הכרזות ופרסום ההצגה יצאו מכפר-מסריק, ורק התאורה יובאה מבחוץ. ההצגה תועלה בחדר האוכל הישן של מוסד "נעמן", כיום מתחם בתי הספר שבין שני הקיבוצים, בשלושה ערבים רצופים: חמישי, שישי ומוצ"ש (17-15 באוגוסט).

עדי אילת, מורה למתמטיקה ואיש תרבות רב-פעלים, מספר על ההצגה, שנכתבה בתחילה כמונודרמה: "מדובר על אדם בן 52 ששוכב בבית החולים בידיעה ברורה שזה הלילה האחרון של חייו. גם אביו וסבו נפטרו באותו גיל,
ולמחרת כבר ימלאו לו 53 ויש לו ידיעה ברורה שלא יגיע ליום המיוחל. הוא נותר בדד בחדרו, חש מחויב לחלוק את סיפור חייו עם מישהו, ואל החדר נכנסות דמויות שליוו אותו לאורך שנותיו: אביו, אמו, סבו, הפסיכולוג שלו.

"הם נכנסים ויוצאים כמתוך הזיה, ולצד הטקסט המדכדך מושרים תשעה שירים שכתבתי אני והלחין גיא שמאלי. אנחנו עובדים על ההצגה כבר שנה, בעיקר בסופי שבוע, והיא מלווה בהמון שיחות ועבודה אישית. פעמיים הצענו את ההפקה לפסטיבל עכו. בשנה שעברה היא נדחתה משום שעדיין היתה הצגה לאיש אחד. השנה, לאחר שהוספנו תפקידים, איחרנו את מועד ההרשמה. קיבלנו מענק מקרן 'חבצלת', שני הקיבוצים תרמו את שלהם, והכוונה היא להקים חבורת תיאטרון משותפת לשני הקיבוצים, שתעלה עוד הפקות לאורך זמן".

איך זה ששיתוף הפעולה בין שני הקיבוצים חיכה כל כך הרבה זמן?
עדי אילת: "זה באמת מוזר שאף אחד לא חשב שאפשר ואולי צריך לעשות דברים משותפים. הרי למדנו יחד, היו נישואים משותפים ובני כפר-מסריק מתגוררים בעין-המפרץ, ולהיפך. העימותים של שנות החמישים כבר אינם. אני עצמי נולדתי בכפר-מסריק לאימא שהגיעה מעין-המפרץ, והכל בסדר. התיאטרון הזה מוכיח שאפשר גם אחרת".