זה שנים רגילים חברי אפיקים ליללות המהדהדות בקיבוצם מדי לילה ממכלאת הזאבים של משה אלפרט. במשך עשרים שנים, החל מזוג הזאבים הראשון אמנון ותמר, ועד ללהקה השלמה שהולידו, תיעד אלפרט את חיי הזאבים שלו, שהפכו בעצם גם לחייו.

עוד סרטים של ועל קיבוץ וקיבוצניקים:
החברה הותיקה והשבר הקיבוצי
חייהן הסוערים של חלוצות עין חרוד
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

את התוצאה המרגשת אפשר לראות בסרטו החדש "יללת הזאבים", המוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. אחרי שיצר לפני כמה שנים את "ארץ בראשית", שהיה סרט טבע רחב יריעה, מגיש הפעם אלפרט סרט אישי יותר, על שני זאבים, אמנון ותמר, כאמור, ועל סיפור אהבתם.



הסרט מסופר מנקודת מבטה של הזאבה תמר, אהובת נפשו של אלפרט, שאחרי מותה הפתאומי אף פחלץ את גופתה. הזכר, אמנון, מת גם הוא, מזקנה ומשברון לב, לאחר מותה של תמר. אלפרט תיעד את אמנון ותמר החל מהיותם גורים, דרך הולדת הגורים שלהם שהפכו אותם למנהיגי להקה, ועד מותם. הסרט מלא צילומים מרהיבים ומלווה בהקראת טקסטים מרגשים, בגוף ראשון - כביכול מפי הזאבים עצמם, המביאים את סיפורם באופן כמעט אנושי.

צילומים מרהיבים וטקסטים מרגשים. הטריילר של "יללת הזאבים"

הקשר האישי של אלפרט עם זאביו מתבטא בכל נשימה שלו, בכל מילה, בכל הווייתו. באחד הקטעים הוא נראה כורע ומיילל, ושני הזאבים רצים אליו ומלקקים אותו. את הרגעים האלה הוא מתאר במילים ספורות:
"אושר גדול. הם כמו הילדים שלי".

סיפור נוסף המעיד על הקשר המיוחד בין אלפרט לזאביו התרחש בתקופת הייחום של תמר, במהלכה ראה אמנון באלפרט זכר מאיים. הוא תפס את הצלם בשיניו ומשך אותו אל מקום סמוך לגדר המכלאה, שם שחרר אותו וכאילו רמז - התרחק ממנה. "ויתרתי לו", אומר אלפרט בחיוך.

היום חיים בשמורה של אלפרט זאבים בודדים בלבד, בהם הוא מטפל בעזרת בנו הווטרינר. הסרט הוא הזדמנות מרהיבה לצפות בחברות אמיתית ובאהבה אין-סופית - בין בעלי חיים לבין עצמם, ובין אדם לחיה הנחשבת "פראית", אולם מתגלה כאנושית ומרגשת לא פחות, ואולי יותר, מרבים מן ההולכים על שתיים.